השמחה שרק היא מביאה… ♥ :(

בסוף היום המורה לקחה אותי לשיחה עם היועץ… דיברנו על מה שכתבתי בפייסבוק
אחרי שחזרתי הביתה התחילו הצעקות המריבות הקללות לא יכולתי לסבול את זה יותר
עפתי משם הלכתי לעשן… להירגע… רק חשבתי לעצמי למה כל החרא הזה מגיע לי דווקא
כשהעיניינים התחילו להשתפר… סיימתי תסיגריה… נרגעתי… ישבתי שם עוד כמה דקות
נזכרתי בה בילדה שכל מילה שלה חשובה לי שכל חיוך שלה משמח אותי כל דמעה שלה
היא כמו דימעה שלי רק כואבת יותר… נזכרתי בילדה שאני אוהב… זאת שאנחנו לא מכירים
הרבה זמן… זאת שרק בזכותה היום התחיל טוב… היא בטח רואה אותי רק בתור ידיד
וזה מבאס אותי אבל עדיין… אני לא נותן לזה לבאס אותי כי אני רק חושב על החיוך שלה
השפתיים האלה שכל כך באלי לנשק
המקום שהיא תפסה לי בלב בדיוק כשאחת אחרת שברה אותו כאילו שהחדשה תיקנה אותו
החיבוק שהיא הביאה לי בבוקר… רק זה משאיר אותי שפוי…
כשהיא רצה אליי לספר לי כמה שהיא מודה לי על כל העזרה והתמיכה…
החיבוק… שגרם לי להתאהב… כל כך התאפקתי לא לנשק אותה במקום אבל אני חייב לתת
לה את הזמן… להתגבר על הקודם ששבר לה את הלב…
אני כבר לא שומע כלום… לא את ההורים שלי לא את מה שקורה בבית לא את הנשימות שלי
רק המחשבות שרצות בראש עם המוזיקה שמתנגנת באוזניות…
הלוואי שהייתי יכול להיות איתה אבל אני לא חושב שהיא תרצה אותי… אני מחכה לפעם
הבאה שאני אראה אותה.. אולי אני אקבל עוד איזה חיבוק אוהב
חח ברגע שנמאס לי מאהבה היא הגיע זה מצחיק אותי… נפגעתי מלא…
אני מחכה לדבר איתה שוב. לשמוע אותה. להרגיש אותה בין הידיים שלי. לראות את החיוך
שלה… הדבר שהכי משמח אותי בעולם… אבל עד אז אני אשאר ככה… עם המוזיקה הבדידות
והעצבים… אני כבר לא מתרכז במוזיקה… רק המחשבות שלי עלייה מעניינות אותי…
סוף סוף מצאתי מישהי…
אני רק מקווה שיום יגיע והיא תהיה שלי…