Change your life 10

*נק מבט סקיי.*

'אנחנו צריכים לדבר, על משהו רציני' קיבלתי הודעה מדין. ברצינות, אין מצב שאני מדברת איתו.
'אין מצב, עזוב אותי.' שלחתי לו, זורקת את הטלפון על המיטה בבלבול, בדיוק כשנשמע רטט של הודעה נוספת.
אוי, בן ז… חשבתי לעצמי. הרמתי את הטלפון, מגלגלת עיניים וקוראת את ההודעה.
'ממש בבקשה, אני לא אעשה משהו שאת לא רוצה.' הוא רשם לי.
'טוב, חופר, איפה נפגשים?' רשמתי לו, נאנחת.
'בפארק לית בית הספר'. הוא אמר לי. בית הספר היה במרחק חמש דקות הליכה ממני, אז התארגנתי מהר ויצאתי. כן היה לי חשוב לדעת מה הוא הולך לומר לי, אני אפילו לא יודעת למה. או שבעצם אני כן יודעת, כי לאחרונה אני מרגישה שמסתירים ממני מלא דברים.
"תדבר מהר." אמרתי, משלבת את ידיי כשהגעתי לפארק שמול בית הספר.
"תשבי." דין אמר לי, עושה לי מקום על הספסל.
"תקשיבי.. אני ממש מצטער על מה שעשיתי לך ביום הראשון. זה פשוט איך שהתרגלתי להתנהג מהמקום הקודם שגרתי בו.."
"שום דבר לא מצדיק התנהגות כזאת, באמת." אמרתי לו , מעלה טיפה את הטון אך שומרת על שפיותי.
"אפילו לא ביררת את אני רוצה, אם אני מוכנה. זה פשוט מגעיל.."
"שתדעי, אולי אני כאן שבוע, אבל כבר קלטתי שאת המלכה המקובלת שרעה לכולם. את לא הצדיקה היחידה בסדום." הוא אמר לי, ואני נאנחתי.
"באת לפה כדי להטיף לי מוסר?" שאלתי אותו.
"לא יודע, באתי להתנצל. את זאת שהטפת לי מוסר." הוא אמר, וגלגלתי את עיניי.
"פשוט.. את לא תביני."
"תנסה אותי." אמרתי לו, מתיישבת בתנוחה אחרת על הספסל, מנסה להרגיש בנוח, למרות שלידו לא הרגשתי בכלל בנוח. בואו נשמע את התירוץ שלו להתנהגות שלו, וכדאי לו שזה יהיה טוב.
"אני מקווה שאפשר לסמוך עליך.." הוא אמר לי, מתמקם קצת מתנוחתו. "ההורים שלי גרושים, עד עכשיו גרתי עם אמא שלי ולא מזמן עברתי לגור אצל אבא שלי.." הוא סיפר לי.
"בבית הספר הקודם שלי, היו ילדים ממש מגעילים. הייתי ילד מוזר וחנון, שבדרך כלל התחבר לילדים המקובלים יותר כי הוא עשה להם את העבודות בכיתה. ויום אחד, אחרי שהכנתי לילד הכי מקובל בכיתה את העבודה שלו, בטעות דרכתי עליה והרסתי אותה. הוא קיבל 0, והחליט להתנקם בי. סבלתי מלא מהצקות , כולם התאכזרו אליי.. והגעתי לכאן במטרה לשנות את החיים שלי. ועובדה שזה עבד, מלא בנות חושבות שאני חתיך, מחכות רק שאני אתחיל איתן.. רק את לא.."
"אתה יודע? גם לי היה סיפור דומה." סיפרתי לו. "אני ממש מבינה אותך".
"באמת?" הוא שאל, וחייכתי אליו, מהנהנת. "בכל מקרה, זה לא הדבר היחידי שרציתי לומר לך." הוא אמר לי, ואני הייתי קשובה.
"אמ.. אני .. אני מחבב אותך." הוא אמרלי.
"באמת?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"אמ.. אני יכולה לחזור אליך בקשר לזה?" שאלתי אותו, והוא הנהן שוב. נפרדנו לשלום, הפעם בגישה יותר חברית .