change your life 3

"הלו?" עניתי לשיחת הטלפון ממאט. לא ידעתי אם אני רוצה לענות, לא ידעתי אם אני רוצה לדבר איתו עשיו על המערכת יחסים שלו עם קיילה. שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני לא מחבבת אותה. פשוט אני מתעבת אותה, לא סובלת אותה.. מאז שהגעתי לכאן, היא שונאת אותי, ורק בגלל שנהייתי יותר מקובלת ממנה. עצם זה שהם יוצאים גורם לי להקיא.
"סקיי, אני חייב לספר לך משהו. אני.."
"יוצא עם קיילה?" שאלתי אותו, נאנחת לטלפון.
"כ..כן.." הוא גמגם. "ראית בפייסבוק?"
"חשבתי שאנחנו מספרים אחד לשני הכל, מתייעצים.." אמרתי לו, מעט בעצבים. "לא חשבת לספר לי לפני שעדכנת את כל העולם שאתה יוצא עם קיילה?"
"לא חשבתי שזה ייעצבן אותך.." הוא ענה. "חשבתי שתשמחי."
"אני ממש שמחה בשבילכם, אבל.."אמרתי, ולא הצלחתי לחשוב על תירוץ טוב מספיק.
"תקשיבי, זאת לא שיחה שמתאימה לטלפון." הוא אמר לי, "רוצה שנפגש, נדבר על הכל?" הוא שאל, מחכה לתשובה.
"אני לא יכולה היום להיפגש." שיקרתי, "נדבר מחר בבית הספר."
"את בטוחה?" הוא שאל אותי.
"ביי, מאט." אמרתי לטלפון, וניתקתי .

……….

"בוקר טוב!" נועם אמרה כשנכנסתי לכיתה, מבואסת.
"בוקר." אמרתי, יושבת במקומי לידה.
"אז אני מבינה שנכנסת לקיר של מאט.." היא אמרה לי, "לא ידעתי שהם בקטע אחד של השני."
"וכן, את גם ממש עוזרת במילים שאת אומרת." אמרתי, מחייכת חיוך מזוייף ונאנחת. "ברצינות,תשקלי מילים." אמרתי לה, בטון העצבני שלי וגלגלתי עיניים. ידעתי שאני די רעה אליה, אבל אני תמיד ככה. אני בטוחה שנועם התרגלה.
"סליחה." היא אמרה, נאנחת.
"בוקר." רוז נכנסה לכיתה, בערך באותו מצב רוח כמו שלי.
"ומה קרה לך?" נועם שאלה.
"אני ומקס נפרדנו." היא אמרה, מתיישבת במקומה ומשלבת את ידייה בכעס.
"שוב פעם? אני בטוחה שמחר תחזרו." אמרתי לה, מנסה לעודד אותה.
"לא, אני לא חושבת.." היא אמרה. "העניינים ביניי לבין מקס שונים עכשיו. אנחנו פחות מתראים ומדברים." היא הסבירה.
"שטויות, אתם כל כך אוהבים אחד את השניה.." נועם אמרה לה, מחייכת טיפה.
"כן.." היא אמרה, "יכול להיות שאת צודקת, אבל הפעם היה לנו ריב רציני." היא אמרה.
"על מה?" שאלנו אני ונועם פה אחד.
"על..?" היא התחילה לומר, אך הצלצול קטע אותה.
"נדבר בהפסקה." היא אמרה לנו, והוצאנו את הציוד הלימודי.
כל התלמידים נכנסו לכיתה, אמרו שלום אחד לשני.. התיישבו, צחקו..
מלא גם דיברו איתי. אני יכולה לומר שוודאות שאני מבין המקובלות בכיתה. מאלה שתמיד מוזמנות למסיבות הכי שוות, יש לי מלא מחזרים ולא חסר לי כלום בחיים. בערך.
זה שיפור רציני מהבית ספר הקודם, ואני כלל לא מתלוננת.
המורה שלנו סילבי נכנסה, ומיד אחריה נכנס בחור בגיל שלנו. בלונדיני, עיניים כחולות, חיוך כובש וראו שיש לו ביטחון עצמי.
"בוקר טוב כיתה, תכירו את דין, התלמיד החדש." היא אמרה, מסמנת לו לשבת במקום הריק שהיה לידי. (הם ישבו כל אחד בשורות, בשורה אחת הייתה נועם סקיי והוא, ומאחורי סקיי הייתה רוז עם השורה שלה.)
סילבי התחילה ללמד, אני כמו תמיד הייתי עסוקה במחשבות שלי ופחות בחומר שסילבי לימדה.
"אני יכול ללכת לשירותים?" דין שאל את סילבי, והיא סימנה לו שכן. הוא קם ממקומו.
"או, סקיי, את יכולה להראות לו איפה השירותים?" היא שאלה אותי, ואני גלגלתי את עיניי וקמתי ממקומי, יוצאת איתו מהכיתה.
"אז, איפה השירותים?" הוא שאל אותי, ואני ניסיתי להסביר לו.
"אני באמת לא מבין כשמסבירים לי ככה, את יכולה ללוות אותי?" הוא שאל אותי.
"אמ,כן.." אמרתי, הולכת מלפניו.
"אז, קוראים לך סקיי?" הוא שאל אותי, ואני הנהנתי, בלי לומר כלום. "אני דין, כפי שכבר שמעת." הוא אמר לי, מתקדם במהירות ומתחיל ללכת בקצב שלי.
"שלום דין." אמרתי בלי חשק.
"וואו, את נשמעת עצבנית." הוא אמר לי, מגחך, רק מרגיז אותי עוד יותר.אני לא יודעת למה, תמיד כשאמרו לי שאני נשמעת עצבנית, שאלו אותי ´מה קרה ´ ואת כל השטויות האלה, זה רק גרם לי להתעצבן עוד יותר. יש לי פתיל קצר, זה כבר ידוע.
"אז, סקיי, את רוצה לצאת איתי?"הוא שאל, בשיא חוצפתו.
"לא." אמרתי, עוצרת במקומי, "כאן השירותים."
"אז.. למה את לא רוצה לצאת איתי?" הוא שאל אותי, ובאותו הרגע יכולתי לחשוב על בערך.. מיליון סיבות. הבולטת ביותר היא שאני בכלל מאוהבת במאט, למרות שהוא בכלל בקטע של קיילה.
"כי אנחנו לא מכירים." זאת הייתה הסיבה הכי נורמלית שיכולתי לחשוב עליה כרגע.
"אז יש לך מזל שאת זוכה להכיר." הוא אמר, ולפני שבכלל הספקתי לפרוץ בצחוק גדול,
הוא ניסה לנשק אותי.