חיים פעם אחת-פרק 40

נקודת מבט אביאל:
השארתי את ניקי עם אלירן והבנות.. פחדתי כמו שלא פחדתי בחיים.
אבל לא פחדתי מהמוות לא פחדתי למות, פחדתי מהידיעה שניקי תישאר לבד.
עליתי למעלה עם דור היה שקט שנינו פחדנו.
"אתה מוכן?" דור שאל. מפר את השקט.
"כן יותר מוכן מזה אני לא אהיה"
"אז בוא נראה לבני אלף האלה שאיתנו לא מתעסקים" דור אמר והנהנתי בראשי.
"קדימה, תשאר צמוד אלי ואל נתנאל" הוא אמר ונצמדתי אליו.
"נתנאל מה המצב?" דור שאל.
"שלושה הרוגים שלהם. פצוע אחד שלנו ציפי מטפלת בו." הוא אמר.
"אנחנו יוצאים החוצה?" שאלתי.
"כן אין ברירה. לבנתיים אנחנו אלה ששולטים במצב אז אין סיבה לדאגה גדולה, אבל תתפלל ובו זמנית תהיה ערני. זה מה שיש לעשות" נתנאל אמר.
"נצא?" שאלתי. הם הסכימו ויצאנו מעליית הגג.
בחצי שעה הראשונה הורדנו להם אנשים. ואז התחיל קרב יריות.
"דור! תיזהר!" צעקתי וחיפיתי עליו ועל נתנאל בדיוק כמו שקבענו.
"הורדתי את השומר של זגורי. השטח אליו פנוי עם אתם רוצים להוריד אותו" משה אמר במכשיר הקשר.
"קיבלתי" אמרתי.
אסור להוריד את זגורי. ברוך רוצה להוריד אז אני לא יכול לעשות כלום.
"דור, זגורי חשוף אין אבטחה" אמרתי.
"אנחנו לא מורידים רק אבא" הוא אמר והמשיך לירות.
אחרי כמה דקות הורדנו כמעט את כולם. פינינו את הפצועים שלנו לציפי שתטפל בהם.
ואני עליתי להביא עוד. מכשירי הקשר נפלו. הם קרסו.
הרמתי על הגב את גיא ובלי לשים לב חטפתי כדור בכתף.
סעמק יריתי על אותו בן זונה שירה בי. והרמתי את גיא על גבי שוב.
הפעם כאב לי יותר פי מיליון. זגורי הבן זונה עם הייתי רואה אותו בלי לחשוב פעמיים הייתי דופק לו כדור בראש.
הגעתי לציפי ונתתי לה לטפל בגיא.
שתקתי לא אמרתי לאף אחד על הכדור. רציתי ללכת לניקי ולראות אותה שוב בפעם האחרונה. להרגיש אותה. להיות איתה.
אז הלכתי אליה. דור ונתנאל כבר הלכו אליהן.

נקודת מבט ניקי:
הייתי בלחץ, פחדתי.
דור ונתנאל נכנסו אחרי 20 דקות. 20 דקות שהתחרפנו מרוב דאגה.
קפצתי על דור ונתנאל בחיבוק. וכך גם תהל ולין.
אבל רגע איפה.. אביאל?
"דור איפה אביאל?" שאלתי. התחלתי לאכול סרטים.
"הוא למעלה מביא את גיא לציפי והוא יבוא. הוא בסדר חיים שלי" דור אמר ונישק את ראשי וחזר לתהל. נשמתי לרווחה. הוא בסדר. הוא חי!
אחרי כמה דקות הוא הגיע.
החולצה השחורה שלו הייתה קרועה טיפה, הידיים שלו היו בדם, הוא נראה עייף, תשוש.
"אביאל" לחשתי. דמעות זלגו על מורד לחי מחיתי אותן ורציתי אליו.
"אביאל אתה פה" אמרתי תוך כדי חיבוק.
"אני כאן אהובתי" הוא אמר וחיבק אותי. התנתקתי מהחיבוק ונישקתי אותו. נשיקה סוערת תשוקתית ומלאת רגשות. כאב פחד אהבה געגוע הכל ביחד השתלט עליי ויצא בנשיקה.
עלינו למעלה לסלון. דור ונתנאל הלכו לראות מה עם כולם. אני ואביאל נשארנו בסלון.
"אני אוהב אותך תמיד אל תשכחי את זה" הוא אמר אחרי שנישקתי אותו שוב נשיקות קטנות
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי ואז הרגשתי את הכתף שלי. הסתכלתי עליה היא הייתה מלאה בדם.
"אביאל אתה פצוע?" לחשתי.
"אני.. אוהב.. אותך" הוא לחש והתעלף.
"אביאל!!" צעקתי בכל הכוח שהיה לי
"ניקי מה קרה?" דור בא אליי במהירות
"אביאל הוא.. פצוע" אמרתי ברור הכי ברור שיצא לי. דמעות חנקו את גרוני.
דור לקח את אביאל לציפי ונתנאל החזיק אותי כדי שאני לא אכנס לבפנים.
"נתנאל עזוב אותי!! אביאל!!" בכיתי וצעקתי.
הרבצתי לנתנאל בחזה אבל ראו שלא הפריע לו.
אחרי שעה שאני משתגעת, מרביצה לנתנאל וצועקת דור יצא החוצה.
"ניקי אני חושב שכדי שתשבי" דור אמר.
"דור אל תזיין בשכל מה עם אביאל?" צעקתי תוך כדי בכי.
"ניקי.. אין דרך קלה לומר את זה.. אביאל…" דור התחיל לומר