"רק ילדים" – פרק 2

"תגידו…" אמר דילן בעודו מרים אבן קטנה מן החול, "למה אתם חושבים שמכל המורות הם חושבים שזו דווקא גברת לורה?".
כולנו הבטנו בו.
הוא צודק, מדוע למעשה חושדים דווקא בלורה…
רצינו להראות את מה שמצאנו לשוטרים, אבל הם לא לקחו אותנו ברצינות…
"אלו בטח עקבות של סתם בחור שעבר בסביבה, ומי אמר שהקליע הזה שייך לפושע? מספיק ילדים, תחזרו הביתה…" כך אמר לנו אחד מהם, והאחרים חיזקו את דבריו.
באותו הרגע זה היה הקש ששבר את קש הגמל.
הסתובבנו לאחור, "הזלזול בילדים כאן זה משהו נורא…" אמרה אשלי בעצב.
"אל תדאגו, השומר עוד יתעורר והוא יספר לכולם שלורה חפה מפשע!" אמרתי להם.
הם אמרו שהם מקווים שאני צודקת, ושזה יקרה בקרוב.
נעשה מעט קריר, פנינו לכיוון הבית.
"יש מחר מבחן במתמטיקה…" אמרה אשלי כדי להחליף נושא.
"אני יודע, התכוננתי המון…" אמר ג'ייק בעודו מכניס ידיו לכיסים.
"אני הולך לקבל 100." אמר דילן.
באותו הרגע אני, ג'ייק, האנה ואשלי עצרנו במקומנו והתחלנו לצחוק.
"מזלזלים, הא?" אמר דילן בכעס.
אשלי התקרבה אל דילן, היא הניחה את ידה על כתפו במעין חצי חיבוק ואמרה בפשטות: "זה לא שאנחנו מזלזלים, אנחנו פשוט יודעים שהסיכוי שלך לקבל 100 הוא… ובכן… 0.".
דילן הביט ב-ג'ייק מעורר הקנאה בהישגיו, "ג'ייק." קרא לעברו דילן.
"כן?" שאל ג'ייק.
"בוא נתערב שאקבל יותר ממך במבחן." אמר דילן באומץ.
ג'ייק חייך, "בסדר." הסכים.
הם לחצו ידיים.
דילן המסכן… הוא הולך להפסיד ולהביך את עצמו… בגדול.
פניתי אל ג'ייק, "רוצה לבוא אליי ונתכונן ביחד?" שאלתי אותו.
"מצטער," אמר ג'ייק, "היום יש לי את המכללה…" המשיך.
כן… הוא משתתף בפרויקט של עשיית תואר ראשון במחשבים לפני סיום הלימודים בתיכון, הוא ניחן בחוכמה רבה, הלוואי שלי היה גם ראש כמו שלו…
דילן גרר את רגליו על הרצפה בעצב, התקרבתי אליו, "רוצה לבוא אליי ואעזור לך להתכונן?" שאלתי אותו.
"כן, בבקשה…" הוא אמר, חייכתי.
המשכנו ללכת ואז נשמעה צעקה, צרחה איומה של כאב, או של פחד וחרדה.
זה נשמע כאילו בחורה צרחה, לאחר מכן אמרה מילים כמו: "תעזוב את הבן שלי!".
רצנו בעקבות הצרחה, חמשתנו, כאשר גם בליבנו פחד קטן וחששות לא מעטות.
הגענו אל המקום, איש בעל כובע גרב שחור ובגדים ארוכים אחז בילד בן 4 כאשר בידו האחרת הוא מנסה לחנוק אותו.
"אלוהים ישמור!" אמרתי מבוהלת, רצנו לכיוון הבחור, "תעזוב אותו! תעזוב אותו או שנתקשר למשטרה!" קראנו בכעס.
הבחור לבוש השחורים נבהל מאיתנו ומהאיום שלנו להתקשר למשטרה, אז הוא ברח והפיל בטעות מכיס מכנסיו סיגריה אחת מסוג: "Fire", הסוג הזה של הסיגריות מאוד יקר, ולכן לא הרבה אנשים רוכשים אותו.
האם המבוהלת הודתה לנו מאוד, היא אף רצתה לתת לנו כסף.
סירבנו לקחת ממנה כסף, "תודה, אבל לא…" אמרנו לה מעט נבוכים.
בזמן שהם היו עסוקים בתודות והכול, אני התקרבתי אל הסיגריה ההיא, הרגשתי שכבר ראיתי אותה קודם… אבל איפה?… נזכרתי! על החול! ליד העקבות שמצאנו!
הבטתי בה ברצינות.
ג'ייק התקרב, "מה קרה?" הוא שאל אותי תוהה.
"הסיגריה הזו… היא נפלה מהכיס של מי שניסה להרוג את הילד… וראיתי אותה ליד העקבות שמצאנו, אני חושבת שמדובר באותו האדם." הסברתי.
ג'ייק הביט בי בתדהמה, ללא מילים, הוא תפס בסיגריה ההיא והביט בה מקרוב, "זה סוג יקר מאוד של סיגריות, רק אנשים עשירים מחזיקים בהן." אמר.
"אז מה אנחנו יודעים?
אחד, הפושע מעשן.
שתיים, מידת הנעליים שלו היא 43.
שלוש, יש לו הרבה כסף…" אמרתי וניסיתי להיזכר בעוד דברים.
"ארבע – יש לו עיניים ירוקות, הצלחתי לקלוט את זה מרחוק." אמר ג'ייק והכניס את ידיו לכיסיו.
סיפרנו את זה גם לאשלי, האנה ו-דילן, החלטנו לשמור את הסיגריה אבל אז… נזרק לעברנו מטוס נייר ובו כתוב משהו, משהו מטריד ומשונה:
"ילדים, אם תמשיכו לחפש אחריי, אבוא גם אליכם.".
קפאנו במקומנו והבטנו אחד בשני, מפוחדים לגמרי.