דם כסוף -פרק 1-

**** "אומרים שאתה לא יודע מה יש לך בידיים עד שאתה מאבד אותו,
האמת היא שאתה ידעת בדיוק מה יש לך בידיים ,
אתה פשוט חשבת שלעולם לא תאבד אותו…" *****

——————— פרק 1 ————————

גופי רעד,לחצתי את חצאית הקפלים שלגופי בחוזקה.
נשמתי נשימה ארוכה ועמוקה,
אני לא אתן להם להרגיש את הסיפוק הזה אני לא אתן להם לראות אותי שבורה.
כפתרתי את הז'קט האפור כהה,יישרתי את חצאית הקפלים,תלבושת בית הספר הייתה ללא רבב.
הנחתי את הצמה על הכתף ופתחתי את הדלת…
*****
ברגע שנכנסתי לכיתה כל העיניים הופנו לעברי,חיוכים לגלגניים,ולחישות צורמות ליוו אותי
למקום מושבי.
המורה נעץ בי מבט אדיש,הוא כחכח בגרונו והחל לדבר:"ילדים אני רוצה להתחיל את השיעור".

"שמעתם מה אח שלה עשה?!…", "הוא רצח את אחיו הקטן והתאבד מיד לאחר מכן…",
"איזו בושה לא להאמין….!",צחקוקים מרושעים נשמעו.
"איך היה לה האומץ והחוצפה לבוא היום!,במקומה גם אני הייתי מתאבדת",
"משפחה של פושעים זה מה שהם!" ,"לכו לדעת מי אבא שלה היה בכלל…".
המורה החל לכתוב על הלוח פתחתי את הקלמר בידיים רועדות,הוצאתי עפרון והתחלתי לכתוב,
אך היד שלי כ"כ רעדה,כך שהכתב לא היה קריא.
משהו קר ודביק פגע בראשי,כדור נייר דביק נפל על המחברת שלי,עוד כדור נייר פגע בי
כעת הייתי תחת הפגזה.
במשך כל השיעור נזרקו לעברי כדורי נייר ,עם מסרים אכזרים וקרים.
ניסיתי להתעלם מהם…
"עופי מכאן!,תחזרי למקום שממנו באת" ג'יין לחשה לי,אותה ג'יין שהייתה חברתי הטובה ביותר עד לפני שבועיים.
בלעתי רוק,הבטתי בשעון היד שלי,הדקות זחלו כמו צב,התפללתי בכל מאודי שהשיעור יסתיים.
לא יכולתי לסבול את זה יותר .לשמוע אותם מגדפים אותי היה עוד איכשהו בסדר,הצלחתי לסבול את זה.
אבל איך שהם דיברו על האחים שלי איך שהם כינו את אותו!,
אני יודעת שבנג'מין לעולם לא היה עושה את זה!,הוא בחיים לא פגע בזבוב,
והוא אהב את ג'ונתן יותר מאשר את עצמו,הוא בחיים לא היה עושה את זה!,
חייב להיות לכל זה הסבר הגיוני.
ניסיתי לדבר עם השוטרים ועורכי הדין שחקרו את המקרה,אבל אף אחד מהם לא הקשיב לי,
הם פשוט דחפו אותי הצידה,כי מה כבר ילדה בת 14 יכולה להבין במקרי רצח…
********
הצלצול התנגן ברקע ,מיהרתי לאסוף את חפציי,זרקתי את התיק על כתפי והתחלתי לעשות את דרכי לעבר היציאה.
כשאשלין החבורה שלה ואפילו ג'יין,חסמו את דרכי, אשלין צחקה.
"לאן את בורחת פושעת קטנה ?!", "אני לא פושעת" מלמלתי.
"שמעתם אותה,טוב לדעת שחוש ההומור שלה לא נפגע"אשלין אנפפה בקולה המתוק להחריד,כולם צחקו בתגובה.
"זוזי בבקשה,אני רוצה לצאת…"סיננתי
"אח שלך אולי הצליח לברוח מעונש,אבל את לא תצאי מזה בזול",היא חייכה "תפסו אותה!".
הבנים של נבחרת הכדורסל ,החלו להתקבץ סביבי.
"תתרחקו ממני!" צרחתי,הם תפסו אותי ידיהם כמו אזיקים.
"תעזבו אותי!,תעזבו אותי!"צרחתי בתסכול.
"תשתיקו אותה" אשלין צעקה,נאבקתי בהם כשלפתע כיסא פגע בכתפי.
כאב חד פילח את גבי. התמוטטי על הרצפה. לא הצלחתי למקד את הראייה והשמיעה שלי.
צחוק ,קללות, ורעש מחריד אפף אותי מכל עבר.
הם בעטו בי בתורות,נשכתי את שפתיי כדי לא לצרוח,טעם מתכתי מילא את פי,
רציתי לצעוק אך אף אחד לא התכוון לעזור לי.
הבטתי בטשטוש בפרצופים מוכרים, ולא מוכרים.
אשלין הביטה בי מלמעלה חיוך זחוח היה מרוח על פנייה. אדישה על פניו.
המורה אף הוא צפה במתרחש הבעה משועממת ו
ג'יין הביטה בי וצחקה חשבתי שאת חכמה במקומך הייתי מתאבדת, גומרת את זה כאן ועכשיו,לא מגיע ליצור כמוך לחיות,כלבה!".
היא בעטה בי בחוזקה, ירקתי דם.
כבר הייתי חלשה ,אני לא אתן להם לראות אותי מתחננת לעזרה,אני לא אתן להם את הכבוד שלי,את הדבר האחרון שנותר לי.
"בנג'מין לעולם לא היה עושה את זה…"לחשתי
הוא לעולם לא היה מסיים ככה היו לו שאיפות,חלומות…
הוא תמיד הגן עליי,אמר לי לא לוותר,לא משנה כמה קשה,צריך להמשיך הלאה!…

הכל הפך להיות מעורפל ,עצמתי עיניים ,לא היה לי לאן להתקדם,
העתיד היה שחור.