קרקס השדים-חלק ד׳

כאשר המופע נגמר אבא שלי מנהל הקרקס ביקש ממני ומסביטה להיכנס אליו למשרד.
״אתן בטח שואלות את עצמכן למה אתן פה״ הוא ישב בכיסאו מאחורי השולחן שלו.
״למעשה רציתי לדבר איתכן על משהו, חלק מהעובדים כבר יודע והחלק האחר עדיף שלא ידע״ הוא חייך חיוך מר ״ אחרי הכל אני לא רוצה לעורר מהומה בצוות שלי״
״מה העיניין אדוני המנהל?״ שאלה סביטה
״יש שמועות״ הוא התחיל לדבר. נימת הטון של אבא שלי תמיד היתה חשדנית או מותכת הפעם זה היה שילוב של שניהן.
״יש שמועות שחלק מהשדים מתכננים מרד״
״מרד?״ שאלתי ״כמו היום?״
״בערך רק הרבה יותר גדול ועם הרבה קורבנות״ הוא ענה.
״ אולי השמועות לא נכונות?״ ניסתה סביטה לומר.
״אם כך אז יש הסבר אחר לזה שנעלם לנו נשק כל השמן או לזה שאפילו השדים הכי זועמים וקשים פתאום הנמיכו פרופיל?..״
הוא שאל בלי לצפות לתשובה.
״אז מה אתה רוצה שנעשה?״ הבטתי לתוך עניו. הם תמיד ניראו לי כה עצובות ומעוררות רחמים.
״אני מנהל את הקרקס הזה במשך 27 שנה, לפני ניהלו אותו אבי ולפניו סבתי-״ הוא קם ממקומו ונעמד מולינו עם ידיו שלובות מאחורי גבו ״ובמשך כל התקופה הזו לא היה אפילו לא מרד אחד״.
הרגשתי את ידה של סביטה רועדת. היא תמיד פחדה מאבי. לא פלא. כולם כמעט פחדו ממנו.
״אחרי מה שקרה היום אני הבנתי שאם יפרוץ מרד אמיתי אף אחד מעובדי הקרקס לא יעמוד בו-״ הוא המשיך לדבר ״מה שראיתי היום היה ביזיון, צוות עובדים שלם לא יכול היה לעצור את השד הזה מבלי שאפילו ישחרר את ידיו מהאזיקים או ישתמש בכוחותיו!!״
קולו עלה וניהיה תוקפני יותר.
״אבל..״ הוא התנשף וקולו נרגע ״אבל אם נצליח לחסל את המרד עוד לפני שיתחיל… אנחנו נוכל לעבור את זה״
״ואיך בדיוק נעשה את זה?״ שאלתי.
״אתן חלק מהצוות שאחראי על פירוק האוהלים והרכבתם, זאץ אומרת שאתן עובדות הרבה בחוץ וליד גבולות שטח הקרקס. אני רוצה שתשימו לב שלכל דבר חשוד. לכל שד שישוטט לו סתם ככה בלי מעשה! לכל דבר!-ומיד תדווחו לי״
״כן אדוני המנהל״
״כן אדוני המנהל״ אמרנו במקביל.
סביטה יצאה צהמשרד אבל אני נישארתי.
״אבא״ התחלתי ״אני רוצה לשאול אותך משהו״
הוא הרים את מבטו בסימן שאלה ״מה את רוצה לשאול?״
כיחכחתי קצת בגרוני
״היום .. כשהשד תפס אותי אתה… אתה באמת התכוונת למה שאמרת?״ שאלתי. לא עברה שניה וכבר הצטערתי ששאלתי. הוא הביט בי ולא ענה. ידעתי שלא הייתי צריכה לשאול. אבל ידעתי גם שמגיע לי תשובה! רציתי תשובה!
״כן או לא?״ שאלתי רק הפעם ביותר תוקפנות.
״לכי לישון סיליביה״ הוא אמר ופנה לשבת חזרה על כיסאו.
״לא. אני רוצה שתענה לי ״
״ל-י-ש-ו-ן״ קולו היה מאיים מעט.
הרגשתי גוש דמעות עולה במורד גרוני. מתאפקת לא לבכות נשכתי את שפתי העליונה הסתובבתי ויצאתי אחוצה.

הלכתי לכיוון האוהל שלי כששמעתי קול מהאפלה. עצרתי והיסתכלתי לכיוון ממנו בא הקול. דמות עמדה ליד אחד הביתנים. צלי הלילה לא איפשרו לי לזהות אותה אבל ראיתי שהיא מסמנת לי להיתקרב אליה.
היתקרבתי אל הדמות ובמהרה גיליתי שזה סנג׳יק.
הוא עמד נשען בגבו על אחד הביתנים ובערך כמה מטרים ממנו עמד ארגז גדול מכוסה בבד.
״היי״ אמרתי לו.
״היי״ הוא חייך.
״מופע יפה היה היום נכון?״
״כן״ענה
״אז למה קראת לי לפה?״ שאלתי מנסה שלא להסמיק
״סתם… רק רציתי לומר לך שאני שמח שאת בסדר״
״אהה תודה״
״אני אומר לך אם הייתי מוצא אותו לפנייך הייתי משפד אותו על מה שהוא עשה לך״ סנג׳יק קיפץ אץ ארופיו
״זה בסדר סנג׳יק״ חייכתי בניסיון להרגיע אותו
״לא זה לא בסדר״ הוא הרים את קולו ״הוא חנק אותך! את כמעט מתת!״
״לא לא״ אמרתי ״ הוא רק ניסה להבהיל אותכם קצת. באמת. אם היה רוצה להרוג אותי היה עושה זאת ישר״
״אבל את התעלפת! לא היה לך אויר״ הוא קרא
״זאת גם אשמתי. הוא רק החזיק אותי כאילו חומק עד שהתחלתי להתפתל ו..״
״את..את מגנה עליו??״ קטע אותי סנג׳יק
״מה? לא! לא!״ גיחחתי ״ אני רק אומרת שכדי להרוג אותי הוא היה צריך להיתאמץ יותר״
״כן אהה״ ענה סנג׳יק בחיוך מודאג
״בכל מקרה תודה על הדאגה״ אמרתי
״בטח בטח- טוב אני אזוז לישון״ הוא פנה ללכת ואז הסתובב ״ ללוות אותך לאוהל שלך?״ שאל
״לא לא תודה. אני רוצה לטייל קצת הירח יפה היום״ אמרתי הרמתי את ראשי.
״טוב אז נתראה מחר״ הוא אמר.
נישארתי לעמוד שם מביטה בו מתרחק. בכלל לא סמתי לב לירח הלילה. כשהרמתי את מבטי ראיתי שזה ליל ירח מלא. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי להנות מהשקט ששרר סביבי.
״אין כמו טיול רומנטי לאור הירח״ נשמע קול מכיוון הארגז.
כבר זיהיתי טוב מאוד את הקול של השד. ניגשתי אל הארגז והורדתי ממנו את את הבד המכסה. זה לא היה ארגז מתחת לבד אלה כלוב. ובתוך הכלוב הגדול עם הסורגים העווים והשחורים עמד השד.
״היי״ הוא קרץ לי.