סיפור לא ברור פרק 1א
הרגע המעצבן הזה בארוחת שישי משפחתית וגדולה סבתא נדבקת אלייך עם שאלות שהיא גם ככה לא שומעת את התשובות!!!!
"לא סבתא!… סיימתי י'ב לפני כמה חודשים! אני מתגייסת עוד שבועיים!" צעקתי לאט כדי שסבתא תבין מהר.
"אהההה… את חייללללתתתת!!!!" סבתא התרגשה.
"לא סבתא!!!… עוד שבועיים… טוב שמישהו יסביר לה!!!" איבדתי את הסבלנות כבר.
"סיוון אל תדברי ככה לסבתא שלך!" אמא נזפה בי בלחישה ישר לאוזן, הרגשתי את האיום שבקול שלה חודר לי לעור התוף.
"טוב!, אבל תסבירי לה היא לא שומעת כלום זה מחרפן אותי!"
—בום!— הכיסא שלי נמרח על הריצפה.
שכבתי שהכסא מתחתי מנסה להבין מי עשה את זה… כולם עמגו סביבי ובהו בי עד ששמעתי את הצחוק המתגלגל של האויב המושבע שלי!!!
*****יותם!!!*****
קמתי כשהדם זורם לי ממש מהר למוח למשמע צחוקו של האידיוט הזה!
התקדמתי אליו ופשוט קפצתי עליו!
"תמות!!!" צרחתי והתחלתי להרביץ לו.
כולם רגילים לזה אז אף אחד לא הפריד… שנים שאני והוא ככה.
"יותם תפסיק עם זה!" קמתי מהספה והלכתי לחדר!.. "עאעאאא……….." צרחתי אחרי שתרקתי את הדלת בכח.
נשכבתי על המיטה והדלקתי את הפלאפון שהיה מכובה שעות…
חפרתי קצת בפייסבוק ובווצאפ כמו כל בני גילי האידיוטים… קיבלתי הודעה.
~יותם-לא לענות~
'סליחה ישמנה זה היה בצחוק בואי לאכול!'
חייכתי, איך אני אמורה לכעוס על היצור הזה? הוא תמיד פה בשבילי… הוא האח שמעולם לא היה לי, אמממ… באצם האח שאמור היה להיות לי.
הוא הבן של חברה ממש טובה של אמא שלי.. אני מכירה אותו שנים!
אני שונאת אותו אבל אני צריכה אותו.
הוא גר ליידי, ממש ליידי בית ליד.
הוא למד איתי בכיתה.
הוא היה איתי בהכל בערך!
הוא כמו אח בשבילי.
ירדתי למטה התיישבתי החזרה בין יותם לאמא שלי.. דחפתי מרפק ישר לצלעות של יותם ונתתי לו מבט מאיים.
כמובן שהוא לא מאויים ממני בכלל, ברור שלא! יותם הוא ממש גברי וחזק הוא גבוהה וחסון…
"כמה את אוכלת ישמנה!"
אהה כן יש גם את בן דוד שלי דוד…הוא בן 14 ויש לו חברה והוא מרגיש מלך העולם.. אותו אני כן שונאת!
יותם נתן לו מבט מאיים והוא דחף את המבט שלו לצלחת ולא הסתכל עליי כל הארוחה..
"אמא אני אני ויותם יוצאים מחר בבוקר לים רוצים לבוא?" זאת הייתה טעות להגיד את זה בשולחן!!!! כולם באים!!!! כולל סבתא!!!! גאד מה עשיתי?
————————————-
"משפחה של משוגעים!! סבא הזה לא נורמאלי!" צחקתי כשנכנסנו לחדר אני ויותם..
הוא לא צחק, הוא נראה כאילו הוא רחוק רחוק במחשבות…
"יותם? קרה משהו?"
"פעם אחרונה שמישהו קורה לך שמנה ואני לא מפוצץ לו את הצורה!" הוא קפץ פתאום.
"עזוב אותו הוא ילד קטן!" התפרסתי על המיטה והוא ישב על הפוף.
"סיוון מספיק לי מה שעברת לא בא לי שתחזרי לזה שוב!"
חייכתי לעצמי, פעם כשרק עלינו לכיתה ז' הייתי מרעיבה את עצמי, הייתי שמנה ושנאתי את זה.. יותם שם לב לזה אחרי שנתיים שמשהו לא בסדר אצלי (אחרי שרזיתי מלא!)!.. הייתי מקיאה את החיים שלי והוא תפס אותי עושה את זה ופשוט סיפר את זה לאמא שלי… הוא היה עוקב אחרי לכל מקום כדי לראות שאני לא הולכת להקיא!
עברתי הרבה טיפולים פסיכולוגיים וגילו שאני גם הייתי חותכת את הידיים וכל זה.. הוא היחיד שדאג לי, כמובן גם הציק לי הרבה!
היום אני בסדר אני אוכלת סדיר (מאוד) וחיה כמו כל אחד אחר!
"על מה את חושבת?" הוא קטע לי את המחשבות.
"צהל!" חייכתי. "תגיד מתיי אתה מתגייס?"
"לא יודע!"
"שקרן!" קמתי מהמיטה "אני יודעת מתי אתה משקר!! אתה יודע מתי אתה מתגייס!"
התחלתי לדגדג אותו כדי שיספר לי.
"דיי סיוון" הוא ניסה להזיז אותי.
"לא עד שתספר לי!!"
"דיי!!!!" הוא צעק ואני שחררתי.
"אני לא יודע!" הוא יצא מהחדר.
נשארתי במיטה.. ואז סבא נכנס..
"סיווניי! מתוקה מה שלומך!… שמעתי שאת חיילת!!"
'אוי ואבוי… זה יותר גרוע מסבתא הוא גם לא שומע ויש לו הלציימר התחלתי!!!'
שיט!
תגובות (5)
יפה מאוד. סיפור שאני רציתי להמשיך ולקרוא.
הצעות לשיפור: תני סוף מותח שהקורא ירצה להמשיך לקרוא. מה שטוב שחיפית על הסוף המותח בבדיחה. אני מדרג 4.
ייאאא תודה..
תגובה ראשונה יייאאייי…
תודה על ההמלצה אני ישתמש בה בפרק הבא :)
אם את רוצה את יכולה לקרוא גם את הסיפורים שלי אם את אוהבת סיפורי אהבה. יש לי את הסיפור האהבה שלי שאני חושב שאת תאהבי…
אני יקרא :) הכל :)
תודה רבה לך את מאוד נחמדה. אם את רוצה גם פתחתי תחרות סיפורים אם בא לך יש בפרופיל שלי ותירשמי. אני מאוד אשמח אם תשתתפי ואני חושב שתגיעי לשלבים גבוהים בתחרות :)