החיים המוזרים שלי: פרק 4- מי הוא ג'ייק?

התקדמתי לעבר הבית הישן, המזג אוויר היה סוער, היה גשם חזק, ערפל, ברקים ורעמים.
סוף סוף הגעתי לבית הזה, הגעתי לאותה נקודה איפה שאני וג'ייק נפגשנו, חיכיתי כמה דקות אך ג'ייק לא הגיע…
"הוא בטח עבד עלי ואני כמו מטומטמת האמנתי לו." חשבתי תוך כדי שאני מחפשת את ג'ייק.
"לא, לא עבדתי עליך לילי." שמעתי את קולו של ג'ייק בראשי.
"א-איך אתה עושה את זה? איך אתה מדבר בתוך הראש שלי? איך ידעת מה שחשבתי?" אמרתי בפחד תוך כדי שאני ממשיכה לחפש אותו.
"אני יכול לעשות הרבה דברים שבני אדם לא יכולים להבין אפילו." שוב נשמע קולו בראשי.
לפתע הרגשתי נגיעה בכתפי, הסתובבתי בפחד וראיתי את ג'ייק עומד מולי ומחייך.
"איך הגעת לפה? לפני רגע לא היית פה!" אמרתי והלכתי לאחורה, תכננתי לברוח.
"לילי, אל תנסי לברוח אפילו, לא תצליחי. את יכולה לנסות אבל את סתם תבזבזי זמן ואת הסובלנות שלי." אמר ג'ייק בקול מאיים.
לא הקשבתי לו וניסיתי לברוח אבל כמו שהוא אמר לא הצלחתי, היה נדמה לי שאני לא מתקדמת לשום מקום… רצתי, אבל כל הזמן חזרתי לאותה נקודה. לבסוף הפסקתי לנסות והסתכלתי על ג'ייק במבט מבוהל. ג'ייק שוב חייך את אותו חיוך מעצבן ומתגרה.
"אמרתי לך לילי. תנסי להקשיב פעם הבאה." הוא אמר בקול מתגרה ומעצבן.
עמדתי והסתכלתי על הרצפה בשתיקה.
"בואי אחרי." ג'ייק אמר לי.
הוא התקדם לעבר הדלת של הבית ואני אחריו. כשהגענו לדלת ג'ייק לחש משהו בשפה שאני לא מכירה והדלת נפתחה, נכנסנו לבית והדלת נסגרה אחרינו. ג'ייק הדליק את האור והתגלה בפני בית ענק ומפואר ממש כמו ארמון. עמדתי שם כמה דקות ובהיתי בחלל הבית.
"נכון יפה?" אמר ג'ייק בגאווה.
"כן." אמרתי תוך כדי שאני מתפלאת מהיופי של הבית.
ברגע שנכנסתי לבית הזה הפחד והלחץ שהיה עלי ירד קצת, הרגשתי רגועה יותר.
"אוקיי, את רוצה שאני אסביר לך כל מה שקרה בשלוש ימים האחרונים נכון?" אמר ג'ייק.
"נכון." אמרתי וסוף סוף הסתכלתי עליו. הפעם, כשהסתכלתי עליו לא פחדתי, גם העיניים שלו לא הפחידו אותי, הוא נראה לי רגיל.
"אוקיי תשבי." אמר ג'ייק והסתכל עלי בחיוך.
ישבתי וחיכיתי שיתחיל לספר.
"אוקיי, אז אני יתחיל מההתחלה טוב?" הוא שאל אותי.
"כן." אמרתי במהירות.
"אוקיי, אז לפני שעברתי לארצות הברית לא באמת גרתי בהולנד, אני לא גרתי בכדור הארץ…" אמר ג'ייק וקטעתי אותו באמצע "אתה לא מכדור הארץ?" אמרתי בהתפלאות.
"לא. אפשר להמשיך עכשיו? אל תקטעי אותי" אמר ג'ייק וקולו נשמע טיפה עצבני.
"אוקיי סליחה." אמרתי.
"טוב אז… לא גרתי בכדור הארץ, גרתי בכוכב שנקרא נופוליטריס, בכוכב הזה חיים כל יצורי הקסם והאופל, יצורים כמו רוחות, שדים, שדונים, פיות וכל היצורים שאתם, בני האדם מחשיבים לאגדה. אני שד, לשדים יש דרגות, הדרגות נמדדות לפי היכולות של השד, שד ברמה ההכי גבוהה צריך לשלוט בשלוש יכולות בסיסיות שהן: קריאת מחשבות, פתיחת דלתות מעבר בין כוכבים ויכולת להיות בילתי נראה. הרמה הכי נמוכה היא אם השד יכול רק להיות בילתי נראה, הרמה השנייה היא לדעת גם קריאת מחשבות והרמה השלישית היא הגבוהה ביותר בשביל להיות ברמה הגבוהה צריך לדעת את כל היכולות. בכוכב שלי יש ממלכה, השדים ברמה הגבוהה נחשבים לחלק חשוב ביותר בממלכה. אני שד מהרמה הגבוהה.
בכוכב שלי יש מלחמה בין כוכב סולוטונוס. בכוכב סולוטונוס חיים מלאכים נופלים, הכוח שלהם עצום ולכוכב שלנו יש סיכוי קטן לנצח אם לא נמצא את החצוי, החצוי נמצא בכדור הארץ. בגלל שיש לי את היכולת לפתיחת שערים בין כוכבים שלחו אותי לחפש את החצוי ולהביא אותו לכוכב. את החצויה, ורק את יכולה לעזור לנו לנצח." ג'ייק סיים לספר והסתכל עלי והתחיל לצחוק.
"מה מצחיק?" שאלתי.
"הפרצוף שלך, אם היית רואה איך נראת כשסיימתי לספר גם את היית צוחקת." אמר והמשיך לצחוק.
"אז אתה אומר שאני החצויה?" שאלתי אותו.
"כן, את החצויה." הוא ענה לי בחיוך.
"איך אתה יודע שאני החצויה?" שאלתי והסתכלתי עליו.
"כל פעם כשהסתכלת לי בעיניים הרגשתי שאת נעלמת לכמה שניות ואני בטוח שגם את הרגשת שאת במקום אחר, נכון?" שאל אותי ג'ייק.
"כן, אבל איך זה קשור?" שאלתי אותו בבלבול.
"העיניים שלי זה עוד שער לכוכב שלי. כשאני נמצא בכוכב אחר השער של המעבר בין הכוכבים פתוח, רק חצוי יכול להסתכל לי לעיניים ולהרגיש שהוא מועבר למקום אחר." הוא הסביר לי באיטיות.
"אז אני חצויה?" שאלת שוב.
"כן." הוא ענה לי במהירות.
"מה זאת אומרת חצויה?" שאלתי אותו.
"זה אומר שאת חצי שד וחצי בן אדם." אמר ג'ייק.
חשבתי שזה חלום וצבטתי את עצמי בשביל לבדוק, פתאום ישבתי על המיטה שלי בבית שלי.
"כל זה היה חלום? זה היה נראה כל כך אמיתי." חשבתי והסתכלתי בחלל של החדר שלי.
"לא, זה לא היה חלום לילי." שוב שמעתי את קולו של ג'ייק בראשי.
שכבתי כמה דקות במיטתי ולבסוף נרדמתי.