אין כניסה – פרק 9

דיי נמאס לי מהסיפור הזה אז אני מריצה, אז לא להתפלא שהסיפור נגמר מהר…
***
ברגע שחזרנו למלון התיישבתי מול המחשב של אריק והפטרתי לעברו
"אני משתמשת לך במחשב", אריק משך בכתפיו ונעמד מאחוריי
"מה את מחפשת?", המשכתי להקליד במהירות,
"תכנית ב' ", אריק עיוות את פניו,
"את לא רצינית, נכון?" לא התייחסתי אליו והמשכתי לדפדף בין האתרים,
"טוב, את כן רצינית… אבל את יכולה לפחות להסביר מה התכנית השניה שלך?",
"מצאתי!!", צעקתי בשמחה עדיין מתעלמת מאריק,
"א-נ-ה!!", שיפשתי את אוזני מהצעקה של אריק והצבעתי על המסך, אריק רכן עוד יותר אל המחשב, הוא ריפרף בעיניו על הכתוב וא אמר בתיסכול
"לא הבנתי מילה..", גילגלתי עיניים,
"יש גבישים מסויימים שמהווים את כח הנגד- הנגטיב של הומרים מהם מורכבת החרב, כשמקרבים את הגבישים האלה בצורה מסויימת לחומרים האלה האנרגיה שבאותו הכח מדכא ונחלש…", שמעתי את אריק גורר רהיטים מאחוריי, "במילים אחרות, אם אני אכין חרב נוספת עם הגבישים האלה אני אוכל לעצור את קייט!", לרגע היה שקט בחדר ואז אריק שאל תוך כדי שהוא ממשיך להזיז רהיטים,
"אבל איך נמצא אותה? הרי החרב הזאת היא לא מצפן!", הינהנתי בייאוש וקמתי ממקומי,
"נצטרך לחכות לסימן ממנה, כרגע אנחנו צריכים לחזור לאנגליה… מה אתה עושה??"
אריק חייך חיוך רחב והצביע על המיטות שחיבר,
"א..אני חושבת שאני אשן היום בספה…" אריק צימצם את עיניו,
"זה מפריע לך?" נאנחתי,
"אני רוצה לסדר קודם את העיניינים עם קייט…" אריק חייך בהבנה
"טוב, אני אלך לישון בספה, לקח לי הרבה זמן לסדר את זה.." אמר ונשכב על הספה
"לילה טוב" אמרתי ונשכבתי מותשת על המיטה
***
פקחתי את עיניי בחולמניות והטתי את ראשי הצידה כשלפתע ראיתי סנטימטרים ספורים ממני את פניו של אריק כשעל שפתיו חיוך קטן ועיניו עצומות, נרטעתי בבהלה אך אז הבחנתי שאני עטופה בזרועותיו החסונות של אריק שלא נתנו לי לזוז, הרפתי והרשתי לעצמי להתמכר לקירבה ביננו, אבל אז נזכרתי שהטיסה שלנו עומדת לצאת בשעות הקרובות ואנחנו חייבים להתארגן, השתחלתי אל מחוץ למיטה והתחלתי לארוז את המזוודה שלי,
"בוקר טוב!" סובבתי את ראשי וראיתי את אריק יושב על המיטה,
"איך ישנת?" שאל אותי בחיוך ממזרי, גיחכתי,
"ישנתי נהדר, רק הייתי רוצה לדעת איך הגעת למיטה שלי?",
"את הסכמת לי", הרמתי גבה,
"מתי?", אריק הרחיב את חיוכו,
"אני יודע, שתים עשרה, אחד בלילה..", ניסיתי להזכר,
"לא יכול להיות! אני לא מדברת מתוך שינה…", הסמקתי, מי יודע מה עוד פלטתי שם…
"טוב, בכל אופן, אתה צריך כבר לסדר את המזוודה שלך, אנחנו צריכים לצאת בקרוב".
הגענו לשדה התעופה והספקנו לעלות על המטוס כמה דקות לפני שהוא המריא. כשהגענו לאנגליה עלינו על המונית הראשונה שמצאנו ונסענו ללונדון,
"טוב, כאן כניראה שכאן 'דרכינו נפרדות' " אמרתי כשיצאנו מהמונית,
"למה?" שאל אריק בתמיהה תוך כדי שהוא מנסה לחלץ את המזוודות שלי מתא המטען,
"כי… זהו, עכשיו אתה הולך לבית שלך ואני הולכת לבית שלי לתקן את הטעות שעשיתי.."
"אני בא איתך!" אמר אריק בנחישות,
"אבל…"
"אני- בא- איתך !", הינהנתי במבוכה,
"טוב,.." לחשתי בקושי ולקחתי ממנו את המזוודות שלי.
עליו במדרגות ונעמדנו מול הדלת, עצמתי עיניים ומילמלתי
"על החיים ועל המוות..", פתחתי את הדלת במהירות ונחרדתי מגודל הבלאגן ששרר שם,
"את בטוחה שהיא לא עלתה על זה?" אמר אריק בחוסר אמון,
"היא לא הייתה עולה על זה..", לקחתי סכין והתקדמתי לעבר הספה,
"חבל, זאת הייתה ספה ממש נוחה…" אמרתי לפני שחתכתי אותה בנקודה מסויימת, הכנסתי את היד והוצתי בחיוך חופן של גבישים קטנים ומבריקים…