עולם חדש…
הזמן עובר כל כך מהר,
וצצ לו פתאום עולם אחר.
עולם חדש לגמרי לנו התגלה,
ודור חדש ושונה, ביחד איתו גילה.
פותחים את ספר הזכרונות,
ומסתכלים על כל התמונות,
בהם היינו ילדים טובים,
שבאותו היום שחקנו עם הכלבים,
עם שמלות אביביות וחולצת משבצות,
בגינה האחורית הילדות הן רצות.
"כשתגדל תבין", אמרו ההורים,
ועל מצווה זאת היינו שומרים,
דיברנו אחד עם השני, נהננו מהחיים
נפגשנו ברחובות ושחקנו משחקים.
ואת הספר הנה אנחנו עוזבים,
מביטים אל העולם וגם קצת מתאכזבים
שני ילדים, נמצאים זה ליד זה,
שולחים אסמסים אחד לשני במקום זה.
אמנם זה מאכזב, אנו יודעים
ככה מתנהגים כיום ילדים
בוהים שעות על שעות מול המסכים,
ולזה אנו לא תמיד שמחים.
ועכשיו נדבר בשמינו, הילדים:
אמנם בעולם הזה,
מעלים תמונות לפייסבוק ומחכים לתגובות,
לא מכירים את מה שבחוץ ומסתגרים בבית שעות,
לא רואים אור יום,
רואים תאורה
רק יושבים מול המחשב,
ליד המנורה
אך אם הייתם לנו מראים
את העולם הנפלא שאנו מפסידים
העולם החדש הוא לא נורא כמו שאתם חושבים,
גם בעולם הזה יש ילדים טובים,
תצאו קצת החוצה, תסתכלו מרחוק,
להפסיד את כל זה זה לא חוק.
תסתכלו אל העולם בעיניים יפות,
ועכשיו באמת תוכלו להבין- איך זה להינות.
תגובות (10)
הוא ממש יפה, נכון וכנה, אהבתי מאוד.
וואיי!! איך שאני אוהבת את הביקורת על ההרס שהטכנולוגיה גרמה.
תיאור מדויק ומקסים, לפי דעתי זה היה יכול להיות יפה אם זה לא היה כל כך ברור, כלומר להשאיר את התיאור של העכשיו מצונזר ולתת לקורא להבין לבד.
אגב,כתבתי משהו דומה בעבר.
תודה רבה על הביקורת :)
אני יודעת שישר זרקתי את הכל בבת אחת, אני מודעת לזה, אבל ככה זאת אני… לא יודעת, קשה לי קצת עם הקטעים האלה, בעיקר בגלל שאני די חדשה ב"עולם השירים". תודה על הביקורת, בפעם הבאה אשתדל יותר :)
צץ* מזל טוב על בחירת העורכים! אהבתי מאוד החריזה דיי בינונית אבל המסר חזק
המסר הועבר! כל הכבוד על השיר שממש מראה איך אנחנו, הדור שלנו, תקוע מול מסכים ולא רואה את העולם, העולם הטוב והיפה שלנו…
יפה מאוד.
אני לא אוהבת לקרוא את האמת הזאת!
אבל…
אחלה אמת שמת לי בפרצוף.
תודה רבה לכולם ותודה רבה לעורכים שבחרו את השיר שלי :) ! אוהבת המון
שיר מעולה!
המבנה שלו טוב מאוד, קצת טעויות וחריזה טיפה מאולצת, אבל סה"כ יצא טוב
כתבת שיר ברמה סבירה, עם משלב לשוני סביר וחרוזים הגיוניים, אבל ברמה הספרותית הוא ריק. השיר הזה לא מסתיר בתוכו איזה מסר עמוק על משמעות החיים וכיוצא בזה, זו פחות או יותר פרסומת. באותה מידה יכולת לכתוב סיפור על מודעות לסרטן השד (ושוב, כיוצא בזה) ולקרוא לזה אומנות. לא אהבתי.
בכבודרב, אינטלקטואל חביב לשעבר.
לא חייב מסר בולט בכל סיפור.
יש אנשים שהם סתם אוהבים לכתוב או להעביר את הדעה שלהם, מה יש?