מלאך אפל-15

ג'ורדן לא הבחין בכך שאנדי שכחה את התליון שלה במגירה.
כשמאוחר יותר באותו היום,לאחר אחת ההרצאות,לאחר ששתתה אנדי מבקבוק המיים המינרליים שלה היא תפסה את ג'ורדן והצמידה לו נשיקה לוהטת,כשהם עומדים מאחורי הדלת.
כשמספר רגעים לאחר מיכן,היא חשה מעט מסוחררת.
כשמין ברק סגלגל מוזר מופיע בתוך עיניה.
"את בסדר?"שאל אותה,"החוורת פיתאום."
"לא יודעת.."אמרה,"אני לא מרגישה טוב.."
ג'ורדן הביט בה בדאגה.הוא דרש ממנה ללכת לשכב במיטה שלה,כשהיא מתמוטטת בזרועותיו.
"אנדי.."אמר בדאגה,לחוץ.
הוא אחז בידה וחש שהדופק שלה נחלש פתאום.
אנדי איבדה את הכרתה.הכל קרה תוך שניות.
ג'ורדן נשא אותה בזרועותיו החסונות אל חדרה.הוא הניח אותה במיטתה ולא נתן לאיש להתקרב אלייה.
הוא קרב את שפתיו למצחה.
"את בוערת!"קרא,ורץ להביא מגבת,שאותה טבל במיי קרח,בכדיי לצנן את מצחה של אנדי.
"ג'ורדן.."פקחה את עיניה,מביטה בו.
"אני כאן.."אמר,"אני לא הולך לאף מקום."
במשך שעות ישב ג'ורדן ולא מש ממיטתה של אנדי,אהובתו.מודאג.
הייתה זו הפעם הראשונה שראתה אותו אנדי כל כך מודאג.
הוא הביט בעינייה.לאנדי היה מין מבט מוזר בעיניים.
"אוי לא,"אמר,"אני מכיר את המבט הזה.."חשב בליבו.
.המבט הזה היה מוכר לו.מבט,שהיה לקורבנותיו,רגע לפניי שמתו.
היה זה מבט אחרון של אדם,העומד למות.
ג'ורדן אחז חזק בידה של אנדי ולא הרפה ממנה.
הוא כיסה אותה בשמיכה על מנת שתזיע הייטב והחום יירד.
בודק,האם הוזרק לה חומר או שמא נפצעה.הוא לא מצא עלייה ולא סימן קטן אחד.
שכן,מספר שעות לפניי כן היא הייתה במייטבה,מחבקת ומנשקת אותו.
"אני לוקח אותך לבית החולים.."אמר בקול מלא נחישות.
"לא,"אמרה.."אין צורך."
"אני רוצה שרופא יבדוק אותך."אמר בדאגה.
אך,אנדי התעקשה להשאר במיטתה.
"ג'ורדן..אין סיכוי."נאנחה,חלושה.
"היי..תביטי בי,אנדי..הביטי בי.."אמר בפנייה,"אנחנו נעבור את זה."
"ג'ורדן.."אמרה בקול חלוש.ליבו של ג'ורדן החל הולם בקצב מהיר.
הוא אחז בה בזרועותיו.מצבה התדרדר במהירות.
"אני אוהבת אותך.."אמרה,כשעיניה נעצמות והברק הסגלגל בהן מתחזק.
"אנדי..???!"קרא לפתע,"אוחז בה.היא הייתה קרה כקרח.ג'ורדן,חיפש את הדופק שלה ולא מצא.
"לא,בבקשה..לא!" הבין לפתע ג'ורדן.אנדי איננה.עולמו חרב עליו באותו הרגע.הוא חש כאילו חרב גדולה ננעצת עמוק בליבו.הוא לא הצליח לנשום מספר רגעים.
דמעות פרצו בבת אחת מעיניו הלא מאמינות ,אחוזות האיימה של ג'ורדן.
"למה??"הוא זעק..
זעקות שבר נשמעו מגרונו.דמעות הציפו את עיניו ולא הפסיקו לזרום מהן,כשהוא אוחז בה בזרועותיו ולא מרפה.צמרצורת איומה היכתה בו.הוא חש מחנק בגרונו,שהתמלא דמעות.הוא, מעולם לא בכה,כי לא ידע מה הוא צער.וכעת שהצער היכה בו בחוזקה,זו הייתה הפעם הראשונה שהוא התפרק.
כעת ציפתה לו דרך חתחתים וייסורים.הכאב,רק מתחיל.
"אעשה הכל הכדיי להשיב אותך לחיים.."אמר,מוסיף ללטף את פניה.
הלב שלו נשבר בקירבו.וזה כאב,יותר מכל כאב שהכיר איי פעם.
"כסה אותה בסדין לבן.."נשמע קול.
"מי זה?"שאל,מוחה את הדמעות מעיניו,שולף פיגיון.
"אל תאיים.אייני חמוש.."הופיע לידו גבריאל.
"גבריאל.."אמר בקול שבור.
"נערי.."פנה אליו גבריאל,מבחין בכאב הניבט מעיניו.הוא ריחם עליו מאוד באותו רגע.
"למה?"הוא שאל מצפה לתשובה.."למה גבריאל?"
הוא לא ידע שזה,בעצם היה המבחן שלו.
גבריאל הביט בו,וחש חרטה מחלחלת בו.
ג'ורדן חש שעליו לצאת מישם.הוא נסע אל אחוזתו.
גבריאל הביא אותה,אל ההיכל שמאחורי החצר,והניח אותה בתוך ארון זכוכית.
"למה עשית זאת?"שאל ג'ורדן כשהבחין בה שם,"מדוע הנחת אותה כאן? בכדיי שאראה אותה וייכאב לי הלב?"אמר,כשהוא אוחז בידו כוס עם ויסקי,בכדיי להקהות את הכאב.
גבריאל הבין שמה שעשה היה אכזרי כל כך,אפילו עבור מלאך.אך,הוא לא יכול היה לספר לו.
"אני כאן בכדיי לעזור לך להתמודד עם הצער שלך."אמר גבריאל,משוכנע כי עליו לעזור לו כעת.
למרות,שמלאכים טהורים שונאים מלאכים אפלים.וג'ורדן,הוא מלאך משחית.
יומיים תמימים,עברו מאז מותה של אנדי.ג'ורדן חש לכוד ,ליבו מדמם בקרבו מכאב.
"הוא סובל.."עידכן גבריאל את חבריו המלאכים.."אוליי נקל עליו מעט?..מה שאנחנו עושים לו אכזרי למדיי".
"זה אינו עונש.."אמר אחד מהם,"אל תאפיל על סמכותי."
"ג'ורדן איבד את אנדי.כואב לו! אתם לא חושבים כך?"שאל גבריאל,שהיה לטובתו.
כשהם,רבים בניהם.
בעוד ג'ורדן רוכן על גופתה של אנדי.
"היופי שלך מחליש את הלמות ליבי."אמר,"מי שעשה לך את זה יישלם על כך ביוקר."הוא ליטף את פנייה ברכות.עדינות,כשרגע לאחר מיכן בקעה זעקה קורעת לב מגרונו,כשהוא נפרד ממנה.
אף על פי שאנדי חלתה ומתה,ג'ורדן ידע שזה היה מכוון,אייכשהו..הוא הרגיש את זה,חזק מאוד.חושיו פעלו הייטב.כשבאותו לילה,הוא השחיז את פיגיונו וחרבו,ומגבש לעצמו תוכנית קרב.מתמלא כעס וזעם.הוא יכול היה רק לנחש מהיכן הגיע כל הרוע הזה.כשמאוחר יותר,הזעם שכך מעט והפך לצער.
בלילה,הוא ישב בחוץ,כשכאב אינסופי מפלח את נשמתו.הוא סער בתוכו.אוחז בידו את הפיגיון.
כשהוא,חושב מחשבות אובדניות.כך או כך זו דרך ללא מוצא.כאב האובדן היה קשה מנשוא ואיינסופי.
החל פוצע וחותך לעצמו את הורידים,כשדמעות זולגות מעיניו,ודם זורם מידו.
מבלי שהבחין בכך הוא רצה להרוג את עצמו.
"אל תעשה זאת.."נשמע קולו של גבריאל,שהשגיח עליו.
"אין טעם לחיי."נאנח ג'ורדן,מביט בו בלב פצוע."איבדתי את הרצון לחיות כשאנדי נלקחה ממני.וכעת,הנח לי.אני רוצה למות."
"אתה אוהב אותה."הבין גבריאל לבסוף.
"יותר מכל דבר אחר בעולם הזה."נאנח.."אני אקריב את חיי למענה."