להתחיל מחדש- פרק 1 ♥

הייתי מספרת לכם מי אני, אך הבעיה היא, שכרגע אני לא יכולה.
זה לא שאסור לי, או שמכריחים אותי לא לגלות. זה פשוט כי אני לא יודעת כל כך מי אני.
~פלאשבק~
עמדתי על המרפסת, מתנשקת עם בן, הרוח רק העצימה אותנו, כשלפתע הוא התנתק, שלף אקדח, וירה בי בראש. נפלתי מהמרפסת והתרסקתי על המדרכה ברחוב.
"אבי, אבי את בסדר?" "אביגיל, איך את מרגישה?"
הזכרון היחיד הבא שלי היה בית החולים. התעוררתי לתוך מיטה, מוסעת על אלונקה, שמסביבי אנשים רבים, רצים צמוד לאלונקה, במטרה לראות אותי, למה הם צועקים אביגיל? מי זאת?
רק לאחר זמן מה שמתי לב שראשי חבוש, ולרגלי מוצמדים מוטות ברזל וקיבועים, כולי מלאה דם, ורק אז החלתי לחוש בכאב. אוח, זה היה נורא, צרחתי מכאבים, בכיתי ויללתי, עד שהגעתי לחדר, ואיזה רופא הגיע אליי עם מזרק מפחיד, בגודל של הראש שלי, נתן לי זריקה, ועיני נעצמו.
~סוף פלאשבק~
רק שבוע עבר מאז, ולי זה נראה כמו שנים. אומרים שנמחק לי כל הזכרון, כל הילדות.
אז כן, כרגע אני לא יודעת מי אני או איפה נולדתי, מי הם המשפחה והחברים שלי, קורות חיים שלמות נזרקו לפח.
מספרים לי שקוראים לי אביגיל כץ, נדמה לי, שאני בת 16, שאני גרה במדינה שוראים לה בריטניה, בעיר שקוראים לה לונדון. שאני חכמה מאוד.
אני לא כמו איזה מישהו שנולד מחדש, אני יודעת ללכת לכתוב, לדבר ולצעוק, לשיר ולרקוד.
כמובן שאני לא יכולה להמשיך ללמוד בבית הספר הקודם שלי, לכן שמו אותי בבית ספר מיוחד, ורק שהבנתי מה זה באמת, התחלתי לשנוא את זה. בקשתי מאמא שלי שמסתבר שקוראים לא קת'רין, שתעביר אותי בית ספר, כי בכל זאת, אני חיה וקיימת כמו כל אחד אחר. אז היא העבירה אותי לבית ספר אחר, רגיל, אבל לא זה שהייתי בו לפני ה"תאונה". במיוחד כדי שלא יהיו לתלמידים שם דעות קדומות עליי.
סיפרו לי שיש לי אחות קטנה, בת 9, שאנחנו לא רבות ושקוראים לה אלינור. ראיתי אותה, היא כזאת מתוקה… יש לי אח גדול , בן 25, הוא לא גר בבית וקוראים לו מייק, ראיתי גם אותו והוא חתיךךך.
סיפרו לי שרקדתי סטפס פעם, מי לעזעזל רוקד סטפס!? היו לי ציונים טובים, הייתי (ועדיין) יפה: יש לי עיניים ירוקות ממש, שיער ג'ינג'י גלי, אני די בהירה ודי נמוכה, ורזה.
קבלתי הזדמנות להתחיל מחדש: למצוא תחומי עניין חדשים, למצוא אהבות, להכיר חברות, למצוא לעצמי מלתחה חדשה לגמרי, וכמובן, לאהוב להקות חדשות.
יומיים לפני הלימודים, ויצאתי עם קת'רין (אני עוד לא מרגישה מספיק בטוחה בשביל לקרוא לה אמא) לקנות בגדים חדשים, וציוד לימודי לשנה הזאת. התייעצתי איתה כל הנסיעה, בחרנו לי תחומי עניין, סגנון לבוש, תסרוקות, איזה חברות אני מחפשת, איזה חברים, ועוד ועוד ועוד..
קנינו מלא חצאיות קצרצרות לא צמודות כאלה, נורא יפות, ג'ינסים בכל הצבעים האפשריים, ומלא חולצות בטן, גופיות, סוודרים, מעיל אחד נורא יפה, המון נעליים, מגפיים ושמלות! כמה שמלות קנינו. אחרי זה עברנו לאביזרים: שרשראות, עגילים, משקפי שמש, צמידים, טבעות מה לא. איפור בשפע… והתיקים.. בכל גודל וצבע אפשריים. (רציתי להוסיף) החלטתי שאני אוהבת צבע כחול וורוד, כל המשפחה אמרה לי שזה שילוב מעולה. הכי כיף מהכל היה, לרהט את החדר שלי מחדש, מצאתי פוסטרים, בחרתי שולחן חדש, מחשב, מיטה וחצי גבוהה. חדר מהממם.(רציתי להוסיף)
קניתי תיק בצפר חדש מהממם וכל מה שדרוש לבית ספר. נרשמתי לקורס טניס במרכז הכי מפורסם בלונדון, והתחלתי ללמוד צרפתית. (מסתבר שההורים שלי נוררראא עשירים כי אבא שלי עורך דין ואמא שלי עובדת במשטרה. אולי תהיתם פשוט איך אני יכולה לקנות הכל.
היה לי יום מ – ה – מ – ם.