כיצד תמשיך להתנהל
כיצד תמשיך להתנהל ????
רציתי לעדכן אתכם קוראים יקרים שלי כי לא תיארתי לעצמי שאפתח סיפור זה לפרקים רבים ולכן החלטתי לכתוב כל פרק בפני עצמו.
מה שקרה במהלך הכתיבה לא יכולתי שלא להמשיך את הסיפור המגולל תחומים שונים במערכת יחסים בין ערבייה אשה צעירה ואלמנה לבין איש צבא מפקד משיכמו ומעלה.
הקצין החל להמתין לה במהלך החודשיים האחרונים ליד המחסום אשר נבדקה כל בקר נדייה כשהיא בדרך לעבודתה ואותו קצין הציע את עצמו להסיעה.רק לפני שבוע גילתה לחרדתה הרבה כי אותו מפקד בכיר הינו למעשה המעביד שלה בירמיהו 50 בתל"א.
מקווה שהתמצית הזו מסבירה למי שעוקב אחרי פרקים אלה היטב את השתלשלות העניינים.
והנה אני עוברת לפרק ששמו "כיצד תמשיך להתנהל" כשהיא מאוהבת עד לשד עצמותיה באלון זה שמו של המפקד הבכיר והיא מאוהבת במשפחה שלו אשר לרגע לא תיארה לעצמה שאלון והמשפחה שהיא עובדת בירמיהו 50 ת"א הוא ראש המשפחה.
נדייה נכנסה לביתה כשההתרגשות פועמת בכל רמ"ח אבריה. כיצד להמשיך כיצד לא להתראות עם אותו אדם שהוא בעצם מעבידה שהוא בעצם הדבר הכי יקר בחייה חוץ מילדיה כן כך היא חשה וכיצד לתחושה שכזו ניתן להפנות עורף כיצד ???
היא מיהרה לשכנתה נזימה לאסוף את היקר לה מכל והם שלושת ילדיה המתוקים והמחונכים באצילות אשר יתכן ולא נתפסת במגזר זה.
"נדייה בואי אני רוצה להראות לך משהו, שתי הנשים נכנסו לחדר השינה של נזימה ושלושת הילדים הלכו בעקבותיהן ומה עיניהם רואות התמונה שהילדים ציירו ממוסגרת במסגרת עדינה והיא פשוט מדהימה.
"ואוו אלוהים מה הולך כאן בואו אלי אפרוחים שלי תנו לי רגע של נחת לו אני כל כך זקוקה"
שלושתם הקיפו את נדייה והדמעות בחופשיות ניגרות על ארבעתם.
"נדייה שבי אני רוצה להגיש לך מנה מתבשיל שאהבו הילדים ואני וכמובן את תאהבי".
"אוקי נזימה תודה רבה אשמח לאכול אך לשנייה אני קופצת הביתה כי יש לי משהו טעים לתת לכם".
היא מיהרה לביתה ולקחה את העוגה מיום הולדתו של אלון, של אותו אלון שהיא כל כך אוהבת שהיא כל כך רוצה אותו לעצמה אך אין זה אפשרי אין זה מוסרי זה פשוט מחוץ לגבול.
היא חזרה לדירתה של השכנה והילדים שמחו על העוגה ופטמה החמיאה לה על הבגדים החדשים "מאמי את כל כך יפה".
נדייה אכלה בתיאבון רב את התבשיל ששכנתה הגישה לה ושוב הפתעה מרגשת ומדהימה.
הילדים לאחר שסיימו את העוגה הגיעו אליה כשכל כל אחד מהם מחזיק בציור אשר צייר מיומן לא היה מתנגד לצייר "ואוו ילדים שלי אתם ציירים אתם מקסימים צריך לעשות תערוכה נכון נזימה"????
"כבר החלטנו עם הילדים כי לאחר שסיימו את כל הבלוק נמסגר את כל התמונות ונחליט היכן להציג אותם והכוונה כמובן בתל-אביב במקום שכל כך מכבדים אותך".
"באמת אתם רוצים שנציג בת"א אולי בבית שאני עובדת בו"???????
"כן אמא אמרה פטמה אולי אם תבקשי יסכימו ויתכן ויבואו חברים שלהם אשר ימצאו עניין בציורים שלנו ואולי ואולי, מאמי אני חושבת שהמזל שלנו עומד להשתנות אולי נוכל לעבור לגור ביפו???? אולי נתקדם בחיים מאמי אני בטוחה שמשהו טוב עומד לקרות לנו אני בטוחה"?
נדייה סיימה את הארוחה והחליטה שהיא תברר מחר כשתיסע לעבודה בת"א תברר באם הבקשה בכלל יכולה להתממש ובינתיים היא צחקה "קדימה לעבודה ילדי החביבים אל תשבו בחיבוק ידיים"
תגובות (0)