החיים המוזרים שלי: פרק 3- שיחת לילה מפתיעה.

הפלאפון שלי צלצל, קמתי, הסתכלתי על השעה, השעה היית שלוש בלילה.
"מי יכול להתקשר בשעה כזאת?" חשבתי לעצמי.
הסתכלתי על המסך בנסיון להבין מי מתקשר אך לא הצלחתי, השם שהיה כתוב על המסך לא היה באנשי הקשר שלי וזה לא היה מספר… זה היה כתוב בשפה משונה שלא ראיתי לפני כן.
על המסך היה כתוב ¤æœǾʢʊ.
לא עניתי לשיחה וחזרתי לישון, אחרי כמה דקות שוב צלצל הפלאפון, הפעם הרינגטון של הפלאפון שלי התעוות, הוא נשמע מוזר, והיה נדמה שברקע אומרים "תעני לי" בלחישה לא ברורה כל כך.
לקחתי את הפלאפון וכיביתי אותו. "תחזרי לישון לילי, זה רק חלום, זה לא אמיתי." ניסיתי לשכנע את עצמי שזה באמת חלום.
ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי, לא הפסקתי לחשוב על השם שהיה רשום על המסך, על הרינגטון שלי, שנשמע מוזר כל כך, ועל הצלצול עצמו.
"מאז שג'ייק הגיע הכל התחיל להסתבך… קודם הבקבוק אחר כך המפגש שלי איתו בבית הישן ועכשיו זה? אני לא מבינה מה קורה פה." חשבתי לעצמי והתחלתי להכנס לפאניקה.
"תירגעי, הכל יהיה בסדר" אמרתי בנסיון להרגיע את עצמי.
שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה לכמה דקות ובסופו של דבר נרדמתי שוב.
לאחר כמה דקות הפלאפון שלי צלצל שוב! שוב אותו שם! הכל אותו הדבר!
"איך זה הגיוני? אני כיביתי את הפלאפון! זה לא הגיוני!" חשבתי לעצמי ורעד עבר בגופי.
הפעם עניתי לשיחה.
"הלו?" אמרתי בהיסוס.
נשמע קול חריקה ברקע. "הלו" ענה קול שנשמע לי מוכר.
"מ-מי זה?" שאלתי בגמגום.
"זה ג'ייק, לילי" הוא ענה.
"מ-מה אתה רוצה ממני? מאיפה השגת את המספר שלי?" שאלתי אותו.
"יש לי את הדרכים שלי, לילי" הוא אמר בקול מתנשא.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו שוב.
"אני רוצה שתבואי מחר לאותו מקום שנפגשנו בו אתמול, הבית הישן, אני רוצה לראות אותך פה, מחר בשבע. אם לא תבואי יקרו דברים לא טובים."
"אתה לא נו…" לא סיימתי להגיד את מה שרציתי והשיחה התנתקה.
"איך הוא השיג את המספר שלי? איזה דברים רעים יקרו? מה לעשות? למה הכל מסובך ומפחיד כל כך?" שוב רצו מליוני שאלות המחשבותיי.
עד הבוקר לא הצלחתי לישון. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על זה, זה לא יצא לי מהראש לשנייה, אני הייתי מפוחדת, לא ידעתי מה לעשות… וג'ייק? הפחיד אותי עוד יותר ממה שהוא הפחיד אותי קודם לכן.