דניאל ומאיה -פרק 38-

יצאנו מהמקלחת, התעטפתי במהירות במגבת, לא נתתי לו לראות כלום.
דניאל :" נו היה כיף? "
אני :" כולה מקלחת. " עניתי בטון אדיש, לקחתי את הפיג'מה שהבאתי מהתיק, נכנסתי לשירותים, נעלתי והתלבשתי.
כשיצאתי גם דניאל כבר היה לבוש, נשכבנו במיטה והלכנו לישון.

=בוקר=
יום חמישי היום, שזה אומר שסופשבוע הגיע!
קמתי, ראיתי את דניאל ער רואה טלוויזיה.
דניאל :"בוקר טוב" הוא אמר בחיוך.
אני :" מה אתה עושה יש בית ספר" אמרתי בעייפות וכיביתי את הטלוויזיה.
דניאל :" פסדר למה כמה זמן לוקח לי להתארגן. " אמר והדליק את הטלוויזיה בחזרה, "כבר שטפתי פנים אני רק צריך להתלבש. "
אני :" טוב אבל למה לא הערת אותי בניגוד אלייך לי לוקח זמן להתארגן. " קמתי מהמיטה לשירותים , שטפתי פנים וציחצחתי שיניים.
לבשתי חולצה לבנה שכתוב עליה 23 בשחור, ועם פסים על השרוולים, טייץ שחור מבריק, ונעלי אולסטר שחורות גבוהות.
עשיתי צמה לצד, התאפרתי והתבשמתי.
דניאל התלבש גם, ויצאנו, עצרנו בבית קפה ודניאל קנה לנו קפה שיהיה לנו לדרך.
הגענו לבית הספר, ראיתי את נוי יושבת על הספסל, באתי לידה.
"מה קורה? " שאלתי בהתלהבות.
נוי :"בסדר.. אני ועומר רבנו, לא משהו רציני. "
אני :" על מה? " אמרתי ולקחתי עוד שלוק מהקפה.
נוי :" סתם, עיצבן אותי. "
אני :"נו ספרי כבר ממני את מסתירה? " נתתי לה מכה קטנה בכתף.
נוי :" לא מסתירה.. פשוט , אתמול היינו בסרט, והייתה שם איזו אחת זונה, תפסה עין על עומר והוא כמו דפוק מזיל עליה ריר כאילו לא יודעת, וניסיתי לדבר איתו אבל הוא לא הקשיב, והזונה הזאת עם המחשופים שלה מגרה אותו. " ראיתי את הדמעות שהיו לה בעיניים, קולה היה חנוק.
אני :" רגע ודיברת איתו על זה? " שמתי את ידי על הברך שלה במטרה להרגיע.
נוי :" כן אחרי הסרט דיברתי איתו, הוא אמר שהוא לא הסתכל עליה בכלל והוא לא יודע על מה אני מדברת. "
אני :" וואי שונאת שהם מכחישיייים"
נוי :" גם אני! כאילו, בסדר הסתכלת עליה ואתה יודע שהסתכלת עלייה, ועוד להכחיש אחר כך? בגלל זה התעצבנתי, אנחנו לא מדברים עכשיו, שיחפש. "
אני :" אל תדאגי, עומר אוהב אותך.. עוד דקה אני יראה אתכם מתנשקים לכם. " גיחכתי.
"איזה.. " היא אמרה.
אני :" מבטיחה שעוד דקה אתם תשלימו, אתם לא יכולים לא להיות ביחד, אתם פשוט צריכים אחד את השניה. "
נוי :" יותר נכון הוא צריך את הזונה הזאת שתעמוד לו מול הפרצוף. " ראיתי את עומר עובר.
אני :" וואי סתמי כבר ובואי. " משכתי אותה לכיוונו של עומר, היא קלטה והתחילה לצרוח.
"לא! מאיה לא! " צעקה עליי וניסתה להתנגד.
"כן את באה איתי עכשיו, עומר! " קראתי לו, הוא הפנה את מבטו אלינו, נוי הייתה מובכת סופית, מה אכפת לי הם צריכים להשלים.
"לא נו מאיה! " לחשה לי בצעקה כזו, וניסתה למשוך אותי חזרה לספסל, התעלמתי ממנה.
"בוא שנייה" קראתי אליו, והוא התקרב אלינו, נוי עמדה מאחורי כאילו היא מנסה להתחבאות.
"מה? " אמר.
אני :" נכון אתה ונוי צריכים להשלים? " התקלתי אותו.
עומר :"מה? " הוא אמר כאילו לא מבין.
אני :" נו נכון אתם לא מדברים עכשיו בגלל שרבתם? "
עומר :" כן נו"
אני :" אז אתם צריכים להשלים. "
עומר :" מה שהיא רוצה.. " אמר והסתכל על נוי
"שיבקש סליחה" נוי לחשה לי לתוך האוזן.
"תבקש סליחה" חזרתי על דברייה.
עומר :" טוב אבל זוזי שאני אוכל לחבק אותה. " הוא חייך, זזתי, עומר התקרב אלייה, "סליחה" הוא אמר וחייך, נוי חייכה בביישנות והם התחבקו. הם כלכך יפים. זה כזה מרגש, הרגשתי כמו אמא שרואה את הבת שלה גדלה מול העיניים. כמעט בכיתי, (סתם לא, זה פשוט כדי להמחיש כמה זה היה יפה :')
כשראיתי אותם נזכרתי בדניאל, נטשתי אותו.
השארתי את הזוג המאוהב לבד, והלכתי לכיתה.
נכנסתי לבניין של השכבה, ובדיוק שנכנסתי, נחשו מי בדיוק יצא? דור.
"מאיה" הוא תפס בידי, ניערתי את ידי ממנו, צלצול הצמידים ששמתי כדי לכסות את הכחול שהוא עשה לי ביד נשמע.
"אין לך בכלל זכות לדבר אליי. " אמרתי, דחפתי אותו ונכנסתי לשכבה, ראיתי את אופק יושב בצד, לא נראה משהו. (אופק זה התאום של נוי, ידיד יחסית טוב של מאיה)
אני :"מה קרה? " שאלתי אותו וישבתי לידו.
אופק :" נוי ועומר חברים? "
אני :" כן למה? "
אופק :" תגידי לי, איך זה שדווקא מהילדים שאמרתי לכם להתרחק מהם נהייתם פה איזה רבעיית אוהבים?!" הוא הרים את הקול.
אני :" אופק, הם ממש לא כמו שהם נראים.. " ניסיתי לשכנע אותו.
אופק :"הם כן, את תיראי, ייקח קצת זמן והם יהפכו שוב להיות הסטוציונרים שהם היו. "
אני :" הם לא, אופק, אני יודעת ששיר אחות של דניאל."
אופק :" מה זה קשור? "
אני :" תגיד לי את האמת, למה אתה ושיר נפרדתם? " באמת הגיע הזמן לדעת למה.
אופק :"בגדה בי.. " הוא אמר ותפס בראשו.
אני :" מה?! מתי?! "הרמתי את קולי, מה נראה לה?!
אופק :" שהיא הייתה בצרפת, מצאה לה מישהו, הוא דווקא ישראלי, בגיל שלי. "
אני :" אני לא מאמינה.. שיר נראית הכי ילדה טובה, וגם ראו שהיא שרופה לך על התחת, מה היה כלכך מיוחד בילד הזה שהיא הייתה חייבת להיות איתו?! " הוא נאנח, "עזוב, מה שהיה היה, הפסד שלה, ואופק, זה שהיא מתנהגת ככה לא אומר שדניאל כן, תאמין לי שכשדניאל אוהב מישהי אז הוא אוהב.. ואותו דבר עומר, אתה יודע כמה זמן הוא רצה אותה? הוא שרוף עליה, וגם נוי אוהבת אותו.. אל תהרוס להם את זה. "
אופק :" בסדר אני ידבר איתה.. תודה מאיה" הוא אמר, חייכתי אליו, קמתי והלכתי לכיתה, ראיתי את דניאל יושב במקום שלו וחן יושבת על השולחן והם מדברים.
הלכתי לכיוונם, חן קלטה אותי וחזרה לשבת במקום שלה עם ליאור.
אני :" על מה דיברתם? "
"סתם" הוא ענה, סתם?! התשובה הכי מייבשת בעולם.
אני :" ומה זה הסתם הזה? " שמתי לב שהוא בכלל לא מסתכל עליי, הוא מסתכל עלייה.
דניאל :" סתם זה סתם, " סופסוף הפנה את מבטו אליי, "ממתי נהיית כזאת קנאית? " הייתי בשוק, קנאית?! אני?! הכי לא, זכותי לדעת על מה הם דיברו.
"אני לא קנאית! " הרמתי את קולי, מזל שלא שמעו.
דניאל :" בטח, מה שתגידי. " גיחך.
"אני באמת לא קנאית! " שונאת שלא מאמינים לי כשאני רצינית. "כולה שאלתי על מה דיברתם וקבעת שאני קנאית? " הייתי חייבת שהוא יאמין לי.
דניאל :" טוב בסדר את לא קנאית" גיחך, משך אותי אליו ונישק אותי נשיקה קטנה בפה.

–נקודת מבט דניאל–
וואי חן הכוסית הזאאת, כבר אמרתי שבכיף הייתי עושה אותה?
היה לי משעמם בכיתה ומאיה הייתה עם נוי, חן נכנסה חכיתה, נזכרתי שהיא כועסת עליי עדיין בגלל אותו יום, הייתי חייב לדבר איתה, שתפסיק עם העצבים שלה עליי.
קיצר לקחתי אותה לשיחה, הקסם שלי כבר עשה את שלו, חן מהופנטת עליי עכשיו.
אבל יש לה איזה קטע עם ליאור, ואני עם מאיה בכלל מה אני מדבר, חן אולי נראית פרחה שמדברת כמו ערסית, היא אחלה ילדה, שהיא לא מדברת כמו ערסית לשנייה ומורידה את כל האגו, באמת שהיא נחמדה.
ומאיה חייםשלי זאתי, מקנאה. הרגעתי אותה קצת, נתתי לה נשיקה והיה צלצול, כולם מתים כבר שהיום הזה יגמר רוצים כבר סופשבועע!