וונג נייט – בית ספר לילדים עם כוחות על טבעיים פרק 2

הרכבת עצרה בתחנה של הפנימייה לא האמנתי למראה עיניי מבנה הפינימיה היה נראה כמו טירה עצומה וישנה המוקפת בחצר ענקית. הוצאתי את המזוודות וירדתי מהרכבת. השער והחצר היו מלאים בתלמידים, בשער עמדה ילדה שחילקה מפתחות לחדרים, השתחלתי בתור התלמידים וקיבלתי ממנה מפתח, חדר מספר 31.
עברתי את החצר בחוסר תשומת לב ונכנסתי אל אולם הכניסה של בית הספר. האולם היה, כנראה כמו כל דבר בפינימיה הזאת, פשוט ענקי. במרכז האולם הייתה מזרקת שיש שהסתירה את כל מה שהיה מאחוריה נאלצתי לעקוף אותה כדי למצוא את המעלית. בדרכי למעלית חלפתי ליד חדר מוזר כל הזמן האור בו הבהב בחוזקה 'אה, בטח בעיה בחשמל'. נכנסתי למעלית שלעומת כל המבנה הייתה יחסית חדשנית, היא נראתה כמו תא זכוכית אבל היה בה דבר מאוד מוזר הכפתורים במעלית מגיעים רק עד הקומה ה-3 כשבהמבנה עצמו יש מעבר לקומה העשירית 'מוזר'. ירדתי בקומה השנייה והייתי קצת מובלבלת היו שני מסדרונות ותלמידים התרוצצו בשניהם לא ידעתי לאן לפנות כשלבסוף הבחנתי בציורים על קירות המסדרון ופתאום עלתה לי ההבנה. במסדרון אחד חדרי הבנים ובמסדרון אחד חדרי הבנות. נכנסתי למסדרון של הבנות וחיפשתי את חדר מספר 31, לבסוף מצאתי אותו. פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה בחדר היו שתי מיטות קומותיים, שני ארונות, שתי פינות איפור, שתי שידות ושתי כספות קטנות מתחת לכל מיטה. הסתובבתי בחדר ללא מטרה כשהדלת מאחוריי נפתחה ונערה גבוהה יותר ממני עם שיער שטני קצר ועינים אדומות בורקות מסקרנות נכנסה לחדר. "היי אני השותפה שלך קוראים לי לוסי, מי את?" שאלה הנערה. "אני קייטיין אבל את יכולה לקרוא לי קייט" עניתי בתגובה אוטומטית. לוסי הסתובבה בחדר ונעמדה לבסוף מולי והגישה לי את ידה. התעלמתי ממנה ופניתי ישר למה שהפריע לי "תגידי את יודעת מה בדיוק קורה כאן?" לוסי נראתה פגועה אך תוך שנייה הניצוץ חזרה לעיניה והיא ענתה לי חדורת כוונה טובה "טוב זה סיפור קצת ארוך אולי כדי שנשב, תבחרי לך צד". הסתכלתי על המיטות אחת הייתה ורודה ואחת כחולה. בחרתי במיטה הכחולה, השמאלית 'אני שונאת ורוד'. התיישבתי על המיטה התחתונה 'או, וואו, שמיכת משי' . לוסי התיישבה על המיטה שלה והחלה לספר "כיום העולם שקט ושליו ואנשים כמונו מפחדים להראות את כוחם. אך לא תמיד זה היה כך. לפני מאות שנים העולם נשלט בידי אנשים כמונו חיינו בשיגשוג אך לא כולם אהבו את זה, אנשים רבים ללא כוחות כמו שלנו הכניעו אותנו כשלא היינו מוכנים לזה המלחמה הזאת מוכרת בשמה "קץ היסודות". אבל עזבי את כל העצב הזה. פה עכשיו יש שתינו פנימיות, יש אותנו, ויש פנימיה נוספת אפלה יותר ושמה וולף דד שנשבעה ולנקום בכל האחרים ולהפיל את כולם כדי לחזור לעולם כפי שהיה פעם עולם שיהיה שייך רק להם. אבל הם החליטו שהם לא מוכנים לקבל כל אפשרות שמרד יקום בבית הספר ולכן הם מקבלים אליהם רק יסוד עם בסיס רשע בתוכם כלומר ילדים בעלי כוחות של מים, היפנוזה, מוזיקה, טכנולוגיה, ברק והכי נורא מכולם אופל. בית הספר הזה הוקם על מנת למנוע מוולף דד לצאת למלחמה בטוב בעצם מלחמה אחת נוספת כנגדם. לבית ספר שלנו אנחנו מקבלים את כל אלו שנדחו מוולף דד כלומר את ילדי יסודות האוויר, הקרח, האור, האש, הצמחייה, והאדמה. וזה בעצם כל הסיפור פה. אני יסוד אוויר איזה יסוד את?" היא סיימה לספר ואני הבטתי בה המומה. מצד אחד העובדה שיש לי כוחות סודיים היא יכולה להיות מגניבה, אבל באמת כוחות על טבעיים כל אחד בעולם יודע שדבר כזה יכול להתקיים אז הקימו שתי פנימיות בשביל זה?, זה פשוט מגוחך!. "אני לא יודעת על מה את מדברת! ההורים שלי לא נטשו אותי באיזו פנימיה בשביל כוחו על שאין לי! את מטורפת! אין סיכוי שכל מה שאמרת עכשיו אמיתי!" אני פשוט צרחתי עליה נדהמתי ממה שאמרתי כל כך התביישתי אבל ידעתי שכל מילה שאמרתי אמת אז פניתי בזעם אל הדלת העפתי אליה מבט וקראתי "עוד חמש דקות יש סיור ראשוני בבית הספר ואני לא מתכוונת לפספס אותו" לוסי שיחררה את המבט המזועזע וחייכה "אני יודעת שהכל נפל עלייך בבת אחת וקשה לך להאמין, אבל את עוד תאמיני לי עד שבוע הבא" כבר לא יכולתי לעמוד בזה יותר. לא מספיק שאני רחוקה מרחק קילומטרים ממהמשפחה שלי ומכל מה שהכרתי אני נופלת ישר על שותפה לחדר משוגעת?. קימצתי את ידי והבטתי בה במבט הכי זועף שיכולתי לעשות ואמרתי "אני לא יודעת מה יש בשבוע הבא אבל זה בהחלט לא יהיה מה שישנה את דעתי!" יצאתי וטרקתי את הדלת מאחוריי.