הילדה הלא רצויה -פרק 2

הרכנתי את ראשי כשכל הילדים בכיתה נעצו בי מבטים,
ושתקתי.
הרגשתי מושפלת.רציתי לבכות.ביקשתי מהמורה לצאת לשירותים לפני שלא אוכל לשלוט בדמעות.
המורה הסכימה,רק פתחתי את הדלת של הכיתה כדי להתקדם לכיוון השירותים והדמעות זלגו.
ניקיתי את עצמי מהר והרגעתי את עצמי דקה שתיים כדי שלא יראו את הפנים האדומות שלי ויקשרו בין הדברים.

הנה משהו שכתבתי ביומן יום לפני כל זה:"השנה הזאת מאכזבת אותי כל יום יותר.
כששמעתי חטיבה שמעתי-לא עוד השטויות של הבנים,לא עוד מורות מעצבנות,לא עוד כיתה מעצבנת,לא עוד ילדה מפונקת מעיקה.
או שיש לתלמידים בעיה או שאני צריכה ללכת לבדיקת שמיעה..

זה רק הפך גרוע יותר,אני פאקינג בדיחה של 30 תלמידם.
30 תלמידים שלא יודעים מה אני עוברת מדי יום.
30 תלמידים שלא מבינים את.משמעותם של המילים ה"קטנות" שהם מפילים עליי.
ועצוב לי שכך,עצוב לי מאוד"

כתבתי את זה ב28 באוגוסט..,כן,ביום השני בלבד של הלימודים.
זה נורא,זה נורא לספוג את מה שעברתי כד עכשיו.
רק כשאני חושבת על זה שעוד מעט נגמרת חופשת הפסח הדמעות עולות.
ומי שהכי מעציב אותי,לא כל מה שאני עוברת,אלא שיש עוד מאות אלפי ילדים שזועקים לעזרה מפני בריונות,זה החלק הכל כך כואב בסיפור הזה.

והנה העץ מתעקם לו ועושה עוד צעד לעבר הנפילה שלו..