תסתכלי לי בעיינים תראי מה עשית ללב של גבר-40-

מנקודת מבטו של מתן:
אני לא יודע מה לעשות כבר ..אני צריך לנסוע להתרחק אני צריך שקט .. ואני יודע שאני לא יכול לעזוב המצב של אמא שלי.. החמיר היא מחכה עדיין לפרופסור המזדיין הזה שמעקב אותנו ולא נותן לה עדיין לעלות על טיסה … אני אבוד עם ההריון של מיכאלה אני באמת לא יוד
ע מה לעשות .. החיים עוברים לי מהר מידי . אני חייב את דור לעוד עצות .. למה הוא לא בא ברגעים שאני צריך אותו ?!?! ככה אני מוצא את עצמי כבר שלושה ימים מדבר אל עצמי.. לא ראיתי את מיכאלה שלושה ימים לא התקשרתי לא סימסתי אני צריך אוויר לנשימה .. אני יודע שאני יוצא בן זונה ושוואלה זה רק אשמתי .. כן אני מרגיש אשם ומטומטם אבל אין לי זמן להתנחם ולהרגיש דפוק ..אני אוסף את עצמי ובידיוק באותה שניה מקבל ממנה הודעה …

״ אני לא מפסיקה להקיא ההורים שלי טסו עם אושר וספיר לבלגיה לפגישה עם רופא שאולי יעזור לו… כואב לי כל הגוף , אני צריכה אותך..״

אני מרגיש אבוד אני יודע שהיא חייבת אותי ואני לא יכול לשמוע שהנשמה שלי סובלת .. תבינו זה כמו לשמוע את אמא שלכם סובלת זה משהו שלא רוצים להיתקל בו ומנסים למנוע אותו..
אני לוקח מפתחות. וטס אליה הכי מהר שאני יכול יש לי מפתח אני עולה למעלה ..
אני רואה אותה מקיאה בתוך השירותים מחבקת את האסלה
.. היא חיוורת ורזה .. אני מחזיק לה את השיער ומלטף לה את הגב..
"אהבה שלי אני כאן״
היא מסיימת מצחצחת שיניים ושוטפת פנים
״איפה נעלמת לשלושה ימים??!״
״אני הייתי צריך אוויר .. לסדר תראש.״
״אני צריכה אותך איתי.. אתה לא מבין שרע לי ואין לי עם מי להעביר את הדבר הזה?!?״
״אני יודע .. אני מצטער ״
הדמעות יורדות לה על הלחיים
״די אהבה שלי אני פה ואני נשאר פה..״
אני בא ומחבק אותה היא חמה מידי ..
״את בוערת!!״
״קר לי״
״בוא תמדדי חום״

39.1

״תלבשי על עצמך משהו חם אני לוקח אותך למוקד״
״לאלא אני בסדר אני יקח כדור וילך למיטה..״
״שום מיטה ושם דבר מיכאלה את בהריון יש פה משהו מעבר ..אני לא רוצה לסכן את הילד שלנו כי את לא אוהבת רופאים..״
״אל תדבר אליי ככה אתה לא אבא שלי אני לא רוצה ללכת!״
״את לא מבינה שזה לא החלטה שלך?! ״
״זה כן זה הגוף שלי!!״
״את תפגעי בו! למה את כזאת עקשנית??!״
״די תלך!!! תעזוב אותי..״
״מה עובר עליך?!״
״תלך..רק תלך״

ירדתי למטה להביא לה כדור ועליתי עם מים …
קחי
היא לקחה את הכדור ונרדמה..
השעה היתה 23:30
עליתי למעלה לבדוק מה איתה … היא הזיעה בטרוף אבל רעדה מקור..
הערתי אותה ..
״חיים בוא תמדדי חום .. ״

40.1

״ לאלא החום רק עולה לך הכדור לא עוזר .. אני לוקח אותך למוקד״
היא הנהנה בראשה היא הייתה חסרת כוחות
הרמתי אותה על ידי כמו כלה לקחתי את המפתחות ויצאנו
הבאתי איתי שמיכה שמתי אותה באוטו חגרתי אותה ונסענו למוקד..

אנחנו נכנסים למוקד לפנינו ילד קטן שוכב על אמא שלו ועוד שני נערים ילדה קטנה ששוכבת על אחד מהם.. ורק אני עם הקטנה שלי עליי היא ישנה כמו תינוק בעריסה.. בוערת כולה
אנחנו נכנסים לרופא
״היי אני רואה שהיא ישנה ..אתה רוצה להסביר לי קודם מה איתה ורק לאחר מכן נעיר אותה?״
״היא בהריון ואני לא יודע מה יש לה .. היא לא אוכלת והיא מקיאה את מה שהיא אוכלת היא בוערת מחום .״
״תעיר אותה ..״

״חיימשלי קומי הרופא צריך לבדוק אותך ..״
מתעוררת בעדינות חלשה כולה..
״בוא תשכיב אותה על המיטה ״

אחרי כמה בדיקות נוספות הוא מודיע לי ״אתה לא מחכה שניה נוספת אתה טס איתה לבית חולים יש לה חשש לדלקת כרום המוח..״

אני מרים אותה בעדינות מכניס אותה למכונית ונוסע..
הם מכניסים לה אנפוזיה ואנטיביוטיקה אני מסיע אותה על כיסא גלגלים לבדיקת עיניים והיא כמו מעולפת רע לי לראות אותה כואב לי כל הגוף מזה
אחרי 8שעות משחררים אותה הביתה לנוח
אני משכיב אותה במיטה
ויורד למטה

״מתן!!!!!!!!!!״
אני שומע צרחת אימים מלעמלה
היא שוכבת ומסתכלת על היד שלה
״מה זה??״
״זה שתף דם יפה שלי זה יעבור ״
״זה סגול!״
״זה יעבור חמצן שלי..״
״תישאר איתי..״
אני נשאר איתה מלטף אותה עד שהיא נרדמת

כעבור שבועיים
מנקודת מבטו של בר (אח של מיכאלה)
אנחנו יושבים כל המשפחה בסלון אבא אמא אושר מתן ספיר ואני
מיכאלה עומדת היא ביקשה מאיתנו להתכנס בסלון ואמרה שיש לה משהו לספר ..
״אוקיי.. אז אני מבקשת שלא תכעסו … ״

אבא נלחץ
״מה קרה העיפו אותך מהלימודים?!״
״לאלא..״

היא לוקחת נשימה עמוקה ..
״אני בהריון..״
כל המשפחה בהלם

אני קם על מתן
״איך עשית לה את זה ?!?!״
המכות מתחילות כל הבית צעקות אבא מגיע ומפריד

״מתן תלך מפה ! תעוף ושלא. תקרב לבית הזה או לילדה שלי!!״
״אבא לא חכה ! זה גם אשמתי״
״את תסתמי!״
״אבא הוא ישאר איתי הוא יכל ללכת לעזוב אבא אל תעשה את זה!!״
״תסתמי!אחרי כל מה שלימדנו אותך את זורקת הכל לפח !??!? את כל העתיד שלך?!״
״אבא אני מצטערת.. ״
״עופי לחדר שלך! ואתה .. אני לא רוצה לשמוע שסימסת לה אפילו … אתה מחוק בבית הזה אתה מחוק אצלי ואתה מחוק אצלה עכשו תעוף ואל תחזור!״

הוא לוקח אותו מהחולצה ומעיף אותו החוצה

יעקב חתן מתגעגע

הגשם מזכיר לי נשכחות
איך שהיינו מתנשקים ברחובות
לא היה אכפת לנו להרטב
העיקר להיות ביחד זה עם זו

מאז הלכת תמיד גשום
את חסרה בתוך חיי
האם תשובי יום אחד אליי?

זה קצת קשה לי להבין
אפילו קצת מוזר
איך מאהוב ליבך הפכתי לזר?

תני לי מעט ממך
שוב להרגיש את השלמות שלך
תני לי רק לראותך
אפילו לשניה
שלא אמות מבלי לראות אותך!

הגשם מזכיר לי נשכחות
כשהיינו אוהבים בין השמיכות
איך לא היה אכפת לנו להעלם
העיקר להיות ביחד זה עם זו

מה את עושה ועם מי?
לפני שניה היית שלי
זה לא סתם עוד שיר עצוב
זאת המציאות שלי
אולי כבר די ? אולי פשוט תחזרי?
מתגעגע אלייך שזה בעצם מתגעגע לעצמי…