3 ילדים ו-2 מיטות

אנחנו 3 ילדים,(שתי בנות ובן) ויש 2 מיטות מה שמכניס את אחותי שקטנה ממני בעשר שנים כל לילה למיטתי לחלוק איתי סדין וכרית למשך 8 שעות בכל יום (בכל לילה יותר נכון).

ואפילו שבקיץ מזיעים ובחורף היא גונבת את כל השמיכה, לא הייתי מחליפה את השינה איתה בעד שום הון שבעולם.
ואפילו שתמיד הברך שלה בצלעות שלי, היד שלה באוזן שלי, השער שלה בפה שלי והנשימות הקצובות שלה על הצוואר שלי מוציאות אותי מדעתי כל לילה מחדש, לא הייתי מחליפה את השינה איתה בעד שום הון שבעולם.
ואפילו שהיא תופסת את כל המיטה, ואת כל הכרית, והמון פעמים חלמתי שאני נופלת לתהום וקמתי על הרצפה, לא הייתי מחליפה את השינה איתה בעד שום הון שבעולם.
ואפילו שהיא מרטיבה במיטה, מה שהופך בקרים שלמים למסוייטים, לא הייתי מחליפה את השינה איתה בעד שום הון שבעולם.
כי אני יודעת שאכפת לה ממני.
בניגוד לאבא שלי, כששמע שעומד לבוא לעולם ילד שלישי על שמו, הוא ארז את החפצים שלו ומאז לא ראיתי אותי יותר. לבנאדם הזה לא אכפת ממני. ואם לו לא אכפת ממני, למי לעזאזל אמור להיות אכפת ממני?
ואני יודעת שהיא דואגת לי.
בניגוד לאמא שלי, כשקצת נשברה תחת העול של גידול שלושה ילדים לבד, היא קפצה מהחלון ובמקום לעשות לכולם טובה ולהסתלק מהעולם, היא "רק" שברה את הגב והפכה את החיים הגרועים ממילא שלי לגרועים עוד יותר. בנאדם שדואג לגורל של שלושה ילדים חסרי אב לא קופץ מהחלון.
ועכשיו בכל בוקר עליי להוריד במדרגות שלוש קומות כיסא גלגלים, ואז לעלות במדרגות שלוש קומות, ואז להוריד במדרגות שלוש קומות אישה בת 30, שעשתה איי שם בגיל 15 טעות שעד היום אני משלמת עליה, וילדה אותי. וזה רק כדי שהיא תוכל לצאת לעבוד ולהביא לנו קצת כסף. שלא לדבר על מקלחות, בישול, ניקיון וטיפול באחים שלי שאני צריכה לפנות זמן ולעשות. מדי פעם אני מוצאת זמן לטפל במישהו לא חשוב כל כך, בי.
כי אני יודעת שאחותי אוהבת אותי.
אוהבת אותי במקום כל הסבים והסבתות שמפנים עורף לילדים הסוררים האלה, שמדי פעם הם ההורים שלי, ולא באים אף פעם לבקר, להגיד מה נשמע, להביא מתנה.

וכשאני מסתכלת על פרצוף של טרוריסטית קטנה ישן, היא נראית פתאום כמו המלאך הכי רגוע בעולם.
וכשהיא מעירה אותי בבוקר בלחישה (למה את לוחשת כשאת מעירה אותי? בשביל שלא תתעוררי!!), כאילו כל הסבל שלי נמחק.

מה שילד קטן יכול לעשות לעצב גדול.