פנימיית 'פעם אחרונה'- פרק 2!

~נקודת מבט של תמר~
המנהל נכנס.
כולם הסתכלו עליו בציפייה, והוא התחיל "שלום לכולם!, אז ככה כל מי שאני אקרא בשמו, מתבקש לקום, התלמידים החדשים כמובן, אז ככה.. בר רייס" אמר, וילדה בעלת עיניים חומות-ירוקות ושיער חום קצר יחסית וחלק אסוף בצמה קמה, המנהל הינהן והיא התיישבה.
הוא המשיך "יואב לוטן", מישהו בעל שיער שטני ועיניים ירוקות קם ממקומו במבט רציני על פניו, המנהל הינהן שוב והוא התיישב.
"אור זוהר" המשיך, אור שהייתה לידי קמה באנחה קלה, ואני בטוחה שרק אני שמעתי אותה, המנהל הינהן והיא כבר הספיקה לשבת מזמן.
הוא אמר את השם לי, "תמר" והסתכל עלי, קמתי בחיוך, בוחנת כל תלמיד ותלמיד, עיניי נתקלו בעיניי מישהו אחר, עיניים כחולות-ירוקות ושיער חום היה לו.
הוא בחן אותי ואני אותו, לבסוף התיישבתי עוד לפני שהמנהל הינהן והסטתי את מבטי ממנו, הוא הרים גבה, זה מה שהספקתי לראות.
המנהל סיים ואמר "אלו היו התלמידים החדשים שלנו, ועכשיו לאוכל.. בתיאבון לכולם!" התיישב, ולקח את הצלחת שלו ושפך לשם אוכל.
כולם עשו כמוהו, קמו כדי לקחת צלחות שהיו רחוקות מהם, ואני גם זרמתי עם זה.
הרגשתי נשימות מעלי, וראיתי את הנער הזה שעיניי נעצרו על שלו, הוא חייך אלי ושאל "אז איך המנהל אמר שקוראים לך? פשוט לא שמעתי.." והעביר יד בשיערו.
חייכתי חזרה, ואמרתי "תמר….פשוט תמר", הוא חייך אלי ושאל, "אז תמר פשוט תמר, אפשר את הקערת סלט?" צחקתי קלות, והינהנתי, העברתי לו את הקערה, ולפני שהספיק לומר משהו אמרתי "אין על מה", הוא גיכח והלך.
אור התקרבה אלי ואמרה, "אוף, שמעי עכשיו שמעתי שיש פה גם עבודות…", הסתובבתי ואמרתי , "ומה עדיף? לשבת כל היום במקום הזה או לעבוד קצת?".
היא הינהנה בהבנה, ניר שהיה לידי, שפך על ליאור מיץ פטל, יותר נכון על השיער השטני שלו, הוא קם במהירות ככה שהכול נוטף עליו, הנערים והנערות חלק נקרעו מצחוק חלק לא.
קמתי גם אני, "ניר!" אמרתי, הוא הסתובב אלי ואמר, "מה? זה על זה שהוא גנב לי את המחשב הנייד מקודם..".
"ניר תחשוב לפני שאתה עושה, ליאור בוא" אמרתי ולקחתי את ידו של ליאור ולקחתי אותו למטבח.
אחרינו נכנס הנער הזה שאני לא יודעת את שמו, "תמר פשוט תמר, פשי תפסת פיקוד", הסתכלתי עליו ואמרתי "לא אמרת לי את השם שלך", הוא הרים גבה ואמר, "אה וואלה, גיל רדסטון".
הינהנתי, לקחתי מגבת ושפכתי קצת מים על ראשו של ליאור, וניגבתי את ראשו עם המגבת, לכמה שניות שכחתי שגיל פה, ואז נזכרתי.
הסתובבתי לכיוון בו עמד גיל, ושתה מיץ פטל, הוא חייך חיוך ממזרי לליאור.
ליאור צעק כראה את המיץ פטל, "לא!!!" וברח מהמטבח, אני וגיל פשוט נשפכנו מצחוק, "הילדם של היום" אמר גיל אחרי שנרגענו.
"להזכיר לך שכל אחד היה כזה כשהיה ילד?" שאלתי, הוא גיכח ואמר "וואלה, צודקת", ישר עניתי "אני תמיד צודקת" ויצאתי לכיוון שולחן האוכל, שבו כולם ישבו ואכלו.
התיישבתי ליד אור,היא הייתה שקועה במחשבות, העברתי יד מולה, והיא מיצמצה, "וואי, תודה, נראה לי הייתי שוקעת בזה הרבה זמן" אמרה, לא הבנתי "במה?" שאלתי.
היא נשמה עמוק ואמרה, "כלום, עזבי", הרמתי גבה אבל לא התכוונתי ללחוץ פשוט הינהנתי, נכנס אלינו מישהו במדי טבח, שיער שחור ועיניים חומות, שמנמן ונמוך יחסית, אני הנחתי שזה הטבח, צפוי כמובן.
"נו, איך האוכל שלי?" שאל, מישהו בעל עיניים כחולות כהות ושיער שחור שהיה מסודר, ענה "מדהים כרגיל,מאור".
הטבח, ששמו כנראה מאור חייך והלך לכיוון המטבח.
כולם סיימו לאכול והמשיכו בענייניהם, ילדה בשם דנה לקחה אותי ואת אור להמבורגריה יש לנו מחוץ לפנימיה, המבורגריה בה אנחנו נעבוד.
נכנסנו לשם ודנה הסבירה לנו כל מה שאנחנו צריכים לדעת, הינהנו בהבנה אני ואור, ואז שלושתנו התחלנו לצחוק, דנה עצרה את זה "יאללה.. פחות צחוק יותר עבודה", והתחלנו להכין המבורגרים, צ'יפסים, סלטים וכ'ו.
התחילו להגיע אנשים ואנחנו מכרנו להם, את מה שהכנו.
גמרנו הכול והתיישבנו בפנים לנוח, ישבנו בשולחן אחד.
"אוקיי, לא חשבתי שזה כל כך קשה" אמרה אור והתמתחה, הינהנתי לאישור דבריה, ודנה ענתה לה "ככה זה תמיד פה,צרי….." לפני שגמרה מישהו קטע אותה.
"אחות, את מבלבלת להן את השכל" זה היה הנער עם העיניים הכחולות והשיער השחור המסודר, "אני עומרי, אתן?" שאל.
אני עניתי "אני תמר, וזאת אור" הצבעתי על אור, היא היסתכלה עלי במבט של חכי חכי, קמה והלכה.
עומר לא הוריד ממנה את העיניים עד שהלכה, "מה יש לה?" פנה אלי, הרמתי ידיים בייאוש "מה אתה שואל אותי? אני פה בקושי יום, אני בקושי מכירה פה משהו", הוא הינהן, "היא מעצבנת".
גיכחתי, ואז כמו משום מקום צץ גיל עם עוד מישהו, היה לו שיער חום מתולתל ועיניים תכולות-ירקרקות כאלה, "אהלן, אני יאיר" אמר לקח את יד ונשק עליה, גיל החטיף לו מכה בראש, ויאיר ישר הניח את ידי.
צחקתי קלות, "אוי, אתם משוגעים פה או מה?" שאלתי, עומרי הינהן בצער לא אמיתי, ואמר "כן, הם לפחות כן אני לא קשור אליהם", גיל גיכח וענה לו "שכחת את החבר הכי טוב שלך, חכה הנקמה תבוא".
הסתכלתי לכיוון דנה, היא הסתכלה עלי גם בספירה של שלוש, קמנו שנינו מהר והקפנו אותם, ונכנסנו לפנימייה עצמה.
"זה אח שלך? עומרי?" שאלתי, היא הינהנה בצער מזוייף "אבל זאת לא אשמתי, תאמיני" ענתה, התחלנו לצחוק.
בדרך ראינו את הילדה הזאת בר, היא עמדה לבדה, החלטנו לצרף אותה אלינו, כשאני אומרת אלינו, אני אומרת לחבורה שהמצאנו בשנייה, שלי, של דנה, של אור ועכשיו גם של בר.
"היי" אמרתי לה, היא הסתכלה עלי וחייכה, "היי" השיבה, "בואי איתנו" אמרה דנה ולקחה את ידה, עלינו שלושתינו למעלה לחדר שלי ושל אור.
הגענו וראינו את אור שוכבת על המיטה עם עיניים עצומות, הסתכלתי על דנה בעיניים פעורות כשהיא התקדמה באיטיות ועל קצות האצבעות לכיוון אור.
היא לקחה נשימה עמוקה, וישר לתוך האוזן בקול שקט אך מהיר אמרה, "בווו", אור קפצה על המיטה, וצעקה "משוגעת!!!".
כולנו נקרענו מצחוק כשאור נושמת עמוק ומעבירה את הבהלה שהציפה אותה, בעקבות הרעיון של דנה.