מפחדת לומר בקול- פרק שלישי =]
"עזבו אותי!!", צעקתי בזמן שניסיתי להישתחרר.
ידיים חזקות ולחות החזיקו אותי, הובילו אותי אל הלא נודע.
"אני נשבעת לכם שיבואו להציל אותי!!" איימתי. בעטתי. חבטתי. למה אני לא מצליחה? מי הם?
"תעצור כאן" שמעתי גבר עם קול נמוך ומהדהד. "בטוח?" שאל בשיעול, כנראה עישון סיגריות הוא התחביב השני שלו אחרי לחטוף נערות, כמוני.
אני משערת שהראשון הינהן לשני, כי הסרט מעיניי הוסר.
נגלו לעיניי שני גברים עם נזמים בכל איזור בגופם. הראשון עם הקול החזק, גבוה קומה, שחור שיער כפחם, עיניים חומות כליכלוך ובגדים קרועים מוזנחים על גופו המוצק.
השני היה רזה ונמוך. שיערו היה בהיר אבל מלוכלך באבק ובבוץ. מגופו הדיף ריח רע, שגרם לי לירצות להקיא ולעצור את הנשימה בעזרת ידי העדינה.
הסתכלתי עליהם מפוחדת, עדיין בוחנת כל חלק בגופם, בורחת ממבטיהם, מנסה לבנות לעצמי את הסיבה ההגיונית לכך שמשכו אותי סתם כך מהרחוב, חטפו אותי.
"וואו, רק להתסכל עלייך עושה לי צמרמורת" אמר הראשון בהתפעלות. מה?
"מה זאת אומרת?" שאלתי המומה.
"השיטות שלך מדהימות," החמיא לי על משהו שבירור לא עשיתי והתקרב אליי.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר." התרחקתי.
"עזוב אותה, הצנועה הזאת, היא פשוט שומרת על הסודיות שלה," חייך אל חברו. מה?
"זה בסדר…את יכולה לספר לנו, אנחנו אמינים." חייך הגבוה, הבחנתי בשני שיניי זהב בפיו. רגע, שלושה שיניי זהב ואחת שחורה.
"למה שארצה בכלל לספר לכם משהו?" מילמלתי בשקט. נרתעתי. פחדתי.
"וואו, מרק, אבל תסתכל עליה שנייה. לא היה לה בתמונה בגדים פחות בובתיים?" דיבר הרזה.
"אני לא בובה!" צעקתי. "מה אתם רוצים ממני בכלל?" אגרתי אומץ וחרקתי שיניים.
אני עוד אצא מפה, עכשיו.
בחנתי את החדר וגיליתי קרוב לחמישה חרבות ואקדח אחד קטן פזורים ברחבי המקום. למה הם צריכים כל כך הרבה כלי נשק? אולי הם פושעים? שודדים?
מצאתי על הריצפה שלושה כובעי צמר שחורים עם שני חורים סימטריים בכל אחד, אוקיי זה ענה על השאלה שלי. הם שודדים.
"אנחנו רוצים שתעברי לצד שלנו. ביחד, נצליח להשיג הרבה יותר ממה שאנחנו משיגים לבד בדרך כלל את לא חושבת?" אמר זה עם הקול החזק.
"אני לא גנבת! אתם מבלבלים אותי עם מישהי אחרת!" התחננתי. מה הם רוצים ממני?
"לואיס תראה אותה, מתנהגת כמו ציפור מפוחדת קטנה. למה את לא בוטחת בנו?" פנה אל הרזה ששמו כנראה לואיס ואז אליי.
"אני חושב שזה קצת מעליב. שמענו שעבדת עם תומס וקלאוס בעבר…אז למה לא איתנו? מה לא טוב בנו?" מבטו של לואיס היה מתחנן וכעוס. הם באמת חושבים שאני מישהי אחרת.
"תקשיבו, אני באמת לא מי שאתם חושבים שאני. אני פשוט עוד תלמידת תיכון רגילה," ניסיתי להסביר בתקווה שיבינו את הטעות שלהם ויתנו לי ללכת.
"למה את משקרת?!" ידו של מרק חבטה בכוח על שולחן הכתיבה שניצב קרוב אליו, עד כדי כך חזק שהצליח להקפיץ את כל הספרים והניירות. נבהלתי.
"די תפסיקו. אני רוצה ללכת…" ייבבתי. כמה שרציתי להיראות חזקה ואמיצה, ככה הפכתי ליותר ילדותית ופגיעה.
"מה את בוכה? איפה הנערה מהתמונה? איפה היא?!" צעק עליי ברשעות.
ניגבתי את עיניי ועניתי מוצאת קצה חוט לאחוז בו, "תמונה?".
"כן, תמונה, תראה לה לואיס." פקד עליו בזעם. למה דווקא אני הצלחתי להרתיח פושע?
רק שלא ירה בי, אני מתחננת.
"הינה…" מסר לו את העיתון השבועי של הארץ.
"קחי" העביר אליי את העיתון. צייתתי ממושמעת לפקודת מבטו הרצחני ופתחתי את העיתון.
"איזה עמוד?" לחשתי. דמעות של פחד עדיין עמדו בעיניי.
"עשרים ושמונה" ענה בתוקף. שניהם בהו בי בשתיקה, מחכים כנראה שהודה בשקר שלא שיקרתי.
פתחתי בעדינות את העיתון, ודיפדפתי בין הדפים בחינניות. אחד עשרה, שש עשרה, עשרים ושלוש, עשרים ושש עד שהגעתי לעמוד המבוקש.
"מה?" לחשתי לעצמי כשהבטתי בתמונה.
חנות תכשיטים נשדדה בעיר לא רחוקה מכאן.
שמונה עשרה פצועים ושלושה הרוגים.
חלון החנות שבור ומיליוני רסיסים של זכוכיות מפוזרים על מדרכת הרחוב.
מכוניות משטרה.
אישה קפואה צורחת בהלם או בכאב, עדיין לא פיענחתי.
ילדים רצים, בורחים מזירת הפשע.
ונערה אחת מסתתרת מאחורי ביניין החנות, תופסת את הרגע להצטלם לפני שבורחת.
חיוך מרושע מרוח על פניה,שיערה בצבע נחושת גלי אשר מגיע לה עד הכתפיים החשופות שלה. נמשים עדינים על אפה. בגדים זרוקים אבל סיגנוניים. עיניים ירוקות מהפנטות ומשתעשעות.
הייתי המומה כשראיתי אותה, בחנתי כל פרט ופרט בה.
נכון, ראיתי אותה, אבל בעצם…
ראיתי אותי.
תגובות (20)
וואו ממש מוצלח!
אהבתי את הטוויסט שהוספת לפרק הזה, הבלבול של הנערה, התסכול של הגברים השודדים – תיארת הכל יפה מאוד ובצורה גמישה וחלקה.
כל הכבוד, תמשיכי לכתוב!
ממני, לין.
ואווו סיפור מהמם !
תמישכיי במיהרות ♥
יוו !
תמשייכי ממהר מהר מהר !
אני אוהבת את הרעיון של הסיפור ,ויהיה מעניין מאוד לראות לאן הוא מתפתח..
המשך דחווף !
קודם כל תודה רבה על התגובות והמחמאות :)
לין, אני ממש שמחה שאת חושבת שהפרק מוצלח. וכן, זה מה שניסיתי להעביר. תודה על הכל :)
דנה, איזה כיף שאהבת!! אני אמשיך בקרוב.
רוזי, אני שמחה שאת במתח ומחכה לקרוא את ההמשך. תודה :)
וואו!
כבר מהפרק הראשון נסחפתי אל תוך העלילה, ולגמרי לא הייתי בטוחה לאן זה הולך….
הפתעת אותי מאוד!
הכתיבה שלך מיוחדת מאוד, ולרגעים הרגשתי שאני פשוט לא יכולה להפסיק לקרוא!
מקווה שתכתבי המשך במהירות;)
חייכנית.
תודה חייכנית,
אני ממש שמחה שהסיפור שלי הצליח לסחוף אותך, אל עבר הלא נודע.
תודה על המחמאות :)
אני מקווה שאמשיך אותו היום או מחר…מתי שיהיה לי זמן.
עם כל הסיפורים יש גם את הדבר הזה שנקרא בית ספר לא?
שוב תודה!!
החולמנית.
אני ממש מקווה שתמשיכי בזמן הקרוב!
אבל לצערי גם אני מכירה את הלחץ של הבית ספר מקרוב אז…..
אני מוכנה לחכות:)
מצפה לזה;)
חייכנית.
תודה חייכנית,
באמת חשוב לי לדעת שיש מי שאוהב, מצפה וקורא את מה שאני כותבת…
החולמנית.
יוו!! איזה יפה!!! אני במתחחח!!! פליז המשך!!.. פליזזזז!
מהר! הסיפור מקסים! אני מאוד אוהבת את סיגנון הכתיבה שלך..
יש לך כישרון מדהים =)
אוומייגאד!!! חחח חחחחח אני יודעת שזה לא אמור להצחיק אבל זה מצחיק אותי שהיא כזה אני לא שודדת אני תלמידת תיכון והם כזה את לא את שודדת מגניבה וקשוחה והיא כזה אני לא והוא כזה את כן!!!! והיא אני באמת לא… מוזרים חחחח סליחה יש לי היום בעיות תמשיכי!!!!!!!!!!
ווואי, מגניב ויפה!!!
תמשיכי, ואני שמחה שהעלת פרק וכמו תמיד כתיבה נהדרת! (;
לא!!!!!
למה סיימת במתח כזה?!?!?!?!
למה?!?!?!?!
(קולות של אפקטים דרמטים)
ייייייאאאאייייי!!!!!! אני לא מאמינה שהמשכת!!!!
טוב..אני כן מאמינה….D;
עולה לקרוא..
וואו!
מדהים מדהים מדהים!
הכתיבה שלך פשוט מדהימה! את חייבת להמשיך מהר, גברת!
רגע, אז היא ראתה כאילו…. אותה?
זו לא היא, זו מישהי שמאוד דומה לה והיא לא יכולה להכחיש… כי אין טעם להכחיש????
בעבעבעבעעעבבבעעעעעעעעעעעעעעעעעעע, הכול מבולבל לי, תעשי טובה ותמשיכי מהר.
לוב יו דארלינג!
מושלם אין מלים תמשיכי בבקשההההההההההההההההההה ♥
זה פרק כל כ ךמדהיים!!!!!!
זאת לא באמת היא נכון???
זאת פשוט מישהי שדומה לה…
וווואאאיייי!!!! תקשייבי את ממש מוכשרת!!! את כותבת מעולה וה אחלה רעיון!!!!
אני כל כ ךבמתח!!!! את פשוט חייבת *אבל חייבת* להמשיך!!
אוקי אוקי אוקי!!!
כמו שאני חופרת לך בסקייפ ככה אני אחפור לך גם פה!
פרק מדהים ומושלם הכתיבה שלך משגעת!! דההההה!!!!
אז בקשר לבת עצמה:
או זשאת שיבוט!! או שיש לה פשוט זיכרון קצר לתווך ארוך!!!
חה!
אין לי מושג לאן זה ילך אבל בטוח שזה יהיה מעניין ברמות!!
המשך המשך המשך!!!!!
זה מעניין בטירוף וזה כולה פרק שלישי!!
לעזאזל הלוואי והיה לי כישרון כזה:(
בקיצור זה מהמם:):):)
מסכימה עם כ-ו-ל-ן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
זה מדהים! מהמם! משגע!
הכל מתואר בצורה כל כך טובה! הרגשתי צמרמורת בכל הגוף כשקראתי את זה!
אלה, את מדהימה!! הכתיבה שלך מדהימה!! הכל פשוט מושלם!!
העלילה מגניבה ומסתורית, התיאורים מעולים, הכתיבה מושלמת, הדמויות מעולות ומאפשרות לכל אחד להתחבר אליהן!
חברה, מצאנו לעצמנו סופרת מפורסמת!! היא עוד תשיג את הארי פוטר! P:
היי לכולן, תודה על כל התגובות והמחמאות!!
מרים, תודה על הכל…זה טוב שאת במתח, ככה תרצי לדעת מה יקרה בהמשך :)
שי, גם צחוק ושמחה זה רגש. ואני שמחה שהסיפור שלי מצליח להצחיק אותך.
עדידי, תודה!! אני כל כך שמחה שאת אוהבת :)
אחינעם, הצלחת להצחיק אותי!! הקולות הדרמטיים…את במתח? מעניין מה יקרה :P
אפריל, תודה מעומק הלב. נכון זה קצת מבלבל אבל אני לא מגלה, לא לא לא אני לא מגלה!! :P אמשיך בקרוב…לוב יו טו :*
בקי, איזה כיף לי שאהבת…תודה על התגובה :)
חסויה, קודם כל תודה. דבר שני, וואו כולן פה במתח!! הצלחתי למתוח את כולן!!
נכון היא דומה לה…אבל…?
טלי, את ממש לא חופרת לי בסקייפ!!! (טוב אולי בקטנה :P)
תודה על כל המחמאות, הן משמחות אותי מאוד.
שיבוט? זיכרון? אממ…לא יודעת. אולי…ואולי לא :)
תגלי בפרק הבא!!
אני שמחה שהסיפור מעניין אותך!!!!!
לוסי, תודה רבה על כל המחמאות הן מחממות לי את הלב.
חחח תשיג את הארי פוטר?! לא נראה לי…לא צריך להגזים!!
אבל מחמיא לי שאת חושבת ככה!! :)
אוהבת מאוד מאוד ושוב תודה ענקית,
החולמנית.
מזדהה עם כל התגובות הנ"ל הכתיבה שלך מהממת מבקשת שתמשיכי דחוף רוצה לקרוא לאן הסיפור הזה מתכוון לקחת אותנו את כל הקוראות תודה לך ממני בקי ♥♥