יומני היקר חלק א'.

יומני היקר !
אני , לא יכולה להיות ילדה רגילה?
כמו כולם?
ילדה שצוחקים אתה, ולא עלייה.
זה התחיל כבר בכיתה ג' אור שימחונית צחקה על הילדה השמנה , המכוערת , הלא מצחיקה שזאת חברה שלי שני לביא.
שני הייתה כל כך נבוכה ועצובה שכל יום בהפסקות היא הייתה מתחבאת בשרותים ולא רוצה שימצאו אותה .
באותה תקופה היא הייתה קצת דלוקה על שניר נאור שלא היה בחרם עם אור.
"למה אלוהים למה? אני ? למה לא היא? למה לא הוא? למה לא איילת, מידן או אפילו שירה ?
רק אני ואני ואני כל הזמן זאת שנדחקת לצד! "
שמעתי בשירותים ונכנסתי , פתחתי בשקט תא תא עד שהגעתי לנכון ישבתי עם שני וחיבקתי אותה.
" לא היה יכול להיות גרוע יותר " שמעתי מפיה "יכול " עניתי למרות שידעתי שזאת לא האמת.
התא של השירותים היה פתוח, התא שאנחנו היינו בו ולפתע מי נכנסת לשירותים?
אור שימחונית .
בריונית ולידה עוד שלושה בנות מצחקקות בעודה אומרת את המילים הבאות "פחח תיראו מי פה? עדן סרי עם שני לביא. לא יכול להיות מצחיק יותר פחח " "תפסיקי כבר!" אמרתי לא יכולתי יותר להחזיק בבטן !
" את זאת הילדה שצריכים לצחוק עלייה!
את לא מושלמת !
ועוד אפשר לחשוב שהיינו חברות טובות פעם!
איך השתנת !"
"אני לא זאת שהשתנתי את שאת שהתרככת חמודה אני בחיים לא יסלח לך על מה שעשית לי לפני שנה בהפסקה אני עד היום זוכרת!
14 ביולי יום ראשון בהפסקה הראשונה " אור אמרה.
"מה מה עשית לה? " שני שאלה בתמימות.
ואור ענתה לה ברשעות " את באמת רוצה לדעת ?" וחייכה את החיוך המרושע שלה ורק אני הרגשתי שזה הולך להיות רע והשפלתי את ראשי לאדמה.