Frozen: הסיפור האלטרנטיבי – פרק 1

הרוח חלפה ובמקומה הגיעה שמש חמה וגרמה למי הפיורד לנצנץ. העננים נעו על רקע השמיים בשלווה, משתקפים במים מתחתם. ארנדל, שעד לפני ירחים מעטים הייתה מכוסה לבן, פרחה בפרחים בשלל צבעים, ובעצים גבוהי צמרת שהתיימרו להגיע לשערי גן עדן.
חגיגה גדולה הייתה בעיר ארנדל ביום הראשון של האביב, חגיגה על כך שהחורף עבר והנבואה לא התממשה. האנשים לבשו בגדי חג, דגלי הממלכה, צבעיהם ירוק וסגול, נתלו על אדני החלונות ובין הבתים. גגות הבתים שינו צבעם מלבן בוהק לאדום וארובות הבתים הפסיקו לעשן.
בית , העשוי עץ בעל גוון ירקרק, עמד בסוף השביל שיצא מן הארמון אל העיר. הוא התיימר לגובה רב, רעפיו החומים מכסים את כל שטח גגו. שני מגדליו, האחד באחוריו והשני בקדמתו, שלחו זרועותיהם לשמש הקודחת. חלונות הזכוכית שלו היו מעוטרים בפיתוחים עדינים של סמל הממלכה ועל ראש המגדל הגבוה עמד פסל חבצלת זהובה. דלתות העץ הכבדות היו פתוחות ונתנו גישה לכוהני דת רבים, לבושים אדום, ללכת אל פנים המבנה, לעבור על השטיח התכול ולגשת למקומם..
ילדים התרוצצו ברחובות, חלקם לתוך בית התפילה, עם חיוכים זחוחים על פניהם הקטנים. אדם זקן, לבוש גלימה לבנה, הוביל חבורה של ילדים בעלי תחפושות לתוך בית התפילה. אחרי שנכנס אחרון הילדים הדלתות נסגרו וקולות שירה החלו להישמע מפנים המבנה.
ההמון התקבץ בין שני מוקדים עיקריים. חלקם, הקטן שבהם, עמד בתור להיכנס לבית תפילה. האנשים לבשו את מיטב מחלוצותיהם – העברים בחליפות מעונבות והנשים בשמלות מהודרות בשלל הצבעים. חלקם השני התקבץ בפתח הארמון, מחכה למשפחה המלכותית שתצא מן מקום שיבתה ותבוא אל העם הצוהל בגיל.
קול חצוצרה נשמע מן החצוצרנים שעמדו על החומה ובצדי השער. הקהל החל למחוא כפיים בעוד שהשערים נפתחו לאתם וכרכרה הנעה על ידי ארבעה סוסים לבנים החלה יוצאת מהם. בכרכרה ישבו משפחת המלוכה וחייכו חיוכים רחבים.
המלכה, לבושה שמלה תכולה, ישבה בשמאל הכרכרה, שערה הבהיר הסתלסל על גבי ראשה עד שהגיע לכתר הזהב העדין אשר אבני חן עדינות שובצו בו. על ברכיה ישבה אלסה, שמלה כחולה בעלת חוטים כסופים שנשזרו לכל אורך השמלה ובהקו עם כל תנועת ניפוף ידה. המלך ישב לימינה. הוא היה לבוש מכנס לבן ובגד עליון שחור בעל סרט אדום שהוצלב מכתפו הימנית למותנו השמאלית. מן תגי כתף הזהובים השתלשלו להם שרוכי זהב. על צווארונו הגבוה נחו שתי סיכות זהובות עם סמל החבצלת המלכותית עליהם. שערו האדמוני היה פרוע במקצת, דבר שניפץ את אשרתו המלכותית יחד עם חיוכו הרחב. ביתו הקטנה, אנה, הייתה ישובה על ברכיו ונהנתה מן הפגנת האהדה של הקהל. שמלתה הירוקה והפשוטה נחה על גופה באופן מושלם, ושערה היה אסוף בשני צמות קצרות שבקושי הגיעו לכתפייה. עיניה, כחולות כשמיים, הביטו לכל עבר וגמעו את המראות הצבעוניים של העיר הלובשת חג.
הכרכרה עשתה את דרכה באטיות לעבר בית התפילה, שם טואטא השטיח עד שהבריק. דלת הכרכרה נפתחה על ידי משרת. ילדים לבושים לבן ליוו כל אחד מבני המלוכה אל מקומו והטקס החל.
הכהן הראשי עלה לדוכן ופתח את פיו: "שלום עליכם, מגני ארנדל ומלכיה", פנה לעבר המשפחה המלכותית והשתחווה קלות, "ושלום גם עליכם, בני ובנות ארנדל. החורף הסתיים, ואתו חלפה לה גם הנבואה הנוראה. דורות רבים היא חולפת על פנינו בלא התגשמות, ועל כך אנחנו מודים, אך אל לנו לשכוח אותה. ילדינו הצעירים צריכים ללמוד אותה, להבין את מרותה ואת גורלה האכזר", עצר בהשתאות וכחכח בגרונו. "על כן אני מתכבד להזמין את ילדינו הצעירים שיספרו לנו אותה, למען לא נשכחה", אמר ולבמה עלו ילדים לבושי אדום רבים מהם היו בגילה של אלסה וניכר היה עליהם כי התביישו..

הילדים פצחו את פיהם בשירה:
האביב הגיע, זאת רואים
האביב הגיע, את חומו חשים
החורף חלף, את קורו לקח
השלג הנורא, עלינו פסח

עלינו להישמר
עלינו להיזהר
כי נתהמהה
קרה עלינו תגיע

נבואה עתיקה
מפי נביאים נמסרה
לחישה בהרים
שופעת צפנים
חודרת עצמות
מביאה נוראות

וכך היא אמרה:

בריות נעימות
שמעו נא בקולנו
כי קרה רעה
תבוא מקרבנו
תעלה היא עליכם
תחדור לעצמותיכם
תשלוט ביד רמה
על ידי מלכה

אך אל חשש
כי בר חלוף המרגש
אביר צעיר מן הכפור יעלה
אל המכשפה יבוא ועליה יעלה
יביסה בקול גדול
ותרועה רמה תישמע

מעשיו לדורות ייזכרו
אך אל תשכחו
כי מעשיו הונצחו
בידי עמיתיו שיאבדו

כי רק עם קורבן
תנוצח המלחמה
וגורל הממלכה
לחופש נקנה

הקהל באולם החל למחוא כפיים, במיוחד שני הילדות שלא השתתפו בשירה. הילדים הקטנים קדו עמוקות בפני הקהל ורצו למקומותיהם בפנים סמוקות. מחיאות הכפיים שכחו והכהן הראשי עלה שוב. "תודה רבה לילדינו המופלאים, דור העתיד של עירנו הנפלאה, ארנדל", אמר וקד להם קידה קלה. הוא ניגש אל ספר התפילות והחל לקרוא דרשה ארוכה על סיפורי מלחמה נשכחים.