חסר מעצורים | פרק 2- בלבול מוחלט

בוום! עוד מכה. אמא שלו? סאקורה פתח את הפה כדאי לומר משהו אבל קולו לא נעתר לו. זאת אמא שלו? אישה שעשויה חלקית מאוויר? אבא שלו אמר שהיא ברחה מיד אחרי שילדה אותו, הוא לא אמר שהיא הפכה לרוח. "אב… אבל זה לא.. זה לא יכול להיות" סאקורה מצא סוף סוף את קולו והצליח למלמל משהו. "נכון, אני לא בדיוק האמא שציפית לה אבל אני אמא שלך". השיבה לו הדמות. "מי את?" הוא גמגם בקושי. "אני נמסיס, אלת הנקמה במיתולוגיה היוונית והרומית". המשיכה. "כן סאקי שלי, האלים קיימים". משהו בתוך סאקורה עצר. היא הדגישה את המילים. "סאקי שלי". שם החיבה שלפי סיפורי אביו היה המילים האחרונות שאמרה לו אמו: "תשמור על סאקי שלי".

משהוא בתוכו אמר לו: רוץ, תסתובב, תברח מכאן כמה שיותר רחוק. אבל החלק השני רצה להישאר. אף זר לא היה יודע את העובדה הזאת. סאקורה הבין, הוא לא יכול לברוח מהגורל שלו, בין אם ירצה ובין אם לא- זוהי אמא שלו, היא אלה, והוא פגש אותה.

הוא הסתובב לעבר אמו ושאל:" למה אמא? למה? למה היית חייבת ללכת ולעזוב אותי ואת אבא?". "אני מוכרחה לעזוב כעת" השיבה נמסיס "אנא הפנה את מבטך" סאקורה הסתובב בדיוק כשאור בוהק מילא את החדר , האור שנוצר כשאמו החליפה לדמותה השמימית האמתית. סאקורה הסתובב בחזרה. במקום שבו עמדה אמו הופיעה כעת חרב שחורה בעלת קת מעוטרת בסגנון יווני שהתאימה בדיוק לידיו. הוא הפך את החרב על מנת לבחון אותה ותקרת המערה נבקעה בקול נפץ אדיר. סאקורה התגלגל הצידה והגן על ראשו ופניו מהאבנים שנפלו בהתרסקות התקרה. לאחר שהפסיקו להידרדר אבנים סאקורה הפנה את מבטו מעלה, בדיוק בזמן על מנת לראות יד שחורה ענקית שקרנה מאנרגיה אפלה נשלחת לעברו, וגוררת אותו ואת חרבו השחורה אל השחקים.