השתנית

"אז…" גמגמתי במבוכה."
"אתה וליאור מדברים הרבה נכון?" שאלתי את תם.
"כן, אנחנו חוזרים כול יום מבית הספר ביחד עם כמה ילדים" ענה.
"נראה לי שהיא שונאת אותי" אמרתי.
"כן… יכול להיות שזה נכון…" מלמל.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"היא דיברה איתי עלייך…" אמר.
"מה היא אמרה לך?" שאלתי.
"שפעם הייתם חבורה" ענה.
"אני וליאור?" שאלתי.
"ושרון" הוסיף.
"לא… אני לא חושבת ש… אה! נכון!" נזכרתי.
"היינו ביחד בג'אז. תמיד היינו מתחרות מי תגיע למעלה ראשונה והיינו רצות מהר עד שהגענו לסטודיו. היינו קטנות, בנות שבע, שמונה." אמרתי.
"מה היא אמרה עלי?" שאלתי אותו.
"שפעם הייתן חבורה, ושהיא אהבה להיות אתכן אבל השתניתם." אמר.
"בעיקר את…" הוסיף בקול חלש יותר.
"טוב, אני לא אשקר, השתניתי המון במהלך השנים. גיבשתי לעצמי דמות, את הדמות שלי" אמרתי לו והמשכנו ללכת בחורשה, מזיזים קוצים ושיחים סבוכים מדרכנו.
תם לא ממש ג'נטלמן, אבל יש גרועים ממנו.
"היא אמרה שהשתנית לרעה. אפשר לומר שהיא כבר לא ממש אוהבת אותך. יותר בסגנון של שונאת…" מלמל במבוכה.
"טוב, שתשנא אותי, גם אני לא מתה עליה" אמרתי בקור רוח.
"סך הכול, היינו חברות. לא הכי טובות, לא בעיניי" אמרתי והמשכנו ללכת.
"כן טוב…" עצר תם.
"באמת השתנית"