סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 29

פרק 29 
-מנק׳ המבט של זוהר- 
״אני עולה לישון״ אמרתי לליאור ולמורן.
״כן, כדי שאני אחזור הביתה״ מורן אמרה כששמה לב לשעה.
״גם אני״ ליאור אמר. 
״אתה לוקח את השניצל איתך ?״ שאלתי את ליאור. 
״קחי מתנה״ הוא אמר בציניות. 
״מתנה תיתן לי שבוע הבא״ אמרתי בחיוך כשנזכרתי ביומהולדת. ״וגם תכין אותה יפה, כן ?״ טפחתי על גבו. 
״ביי״ הוא הנהן ונתן לי חיבוק קצר. חיבוק ידידותי ! 
חיבקתי את מורן והם הלכו. 
נעלתי את הדלת וקפצתי ששי היה מולי. 
״ליאור עושה לך טוב״ הוא אמר בחיוך ונשען על הקיר. 
״טוב…״ מלמלתי והלכתי למטבח. אומרים שצריך לשתות 6 כוסות ביום. 
וכמה אני שתיתי ? או שבכלל שתיתי ?
״רציני״ הוא עקב אחרי. ״יותר מאבי״ 
״אתה מודע לזה שאתה מלכלך על החבר הכי טוב שלך ?״ שאלתי אותו בהרמת גבה. כאילו שים אליו גב, תפרגן לו אל תגיד אליו הוא לא זה והוא לא זה… 
תכלס, זה אותו דבר לגביי ולגבי מורן. 
סהה אחים אנחנו ;)
״מודע, ועושה את זה לטובתך״ אמר. 
״מזה לטובתי ? אני אומרת לך שלא קרה כלום ביני לבין אבי״ 
״וטוב שכך. אני לא רוצה שתצאי אם מישהו בלי עתיד… מצידי כל העולם רק לא אבי״ הוא אמר והוסיף ״וגם חוץ מכל הערסים, כע ?״ הוא נשק את מצחי. 
הנהנתי באנחה. 
״מתי תבין שביני לבין אבי אין כלום ?״ שאלתי בהרמת גבות וחיוך. איזה אח דואג יש לי. עד שבאלי להתעלל בו, לרצוח אותו, לקבור את הגופה שלו, לשנות את הזיהוי שלי ולטוס לחו״ל. 
אחלה תוכנית הא ? 
רק חבל שיש לנו את אתו גנים, כי אז אני לא אוכל להרוג אותו. 
בעצם אני כן, אבל ההורים ירצחו אותי. ושום לשנות זיהוי לא יצליח. 
אני מבלבלת את המוח לעצמי ! 
״לא משנה, אם זה קשור לאחותי אני לא מהסס..״ הוא חייך גם.
״טוב,אחי היה רגע אבל אני לעוף למיטה״ אמרתי במבטא רוסי. 
חחח יש לו חבר רוסי, ואני מעולה בלעדית מבטא כזה, אז מסתדר טוב ;)
״יאללה, לכי לכי יכלבה״ הוא צחק ודחף אותי. 
״מתה אלייך !״ העפתי לו נשיקה באוויר ורצתי לחדר. 
החלפתי לפיג׳מה ונשכבתי במיטה.
חשבתי על כל מה שקרה היום. 
זה שארגנתי מתיחה,
זה שהיא לא הצליחה,
זה שאבי אכל את האוכל,
זה שליאור מרוקאי
זה שאבי רב איתי, 
איך שרבתי אם הזונה המעצבנת מאי,
איך שהיא עיצבנה אותי, 
איך שליאור עוד פעם עבד אליי, וכל המתיחות היו בנושא אוכל,
ההתערבות שלי ושל מורן. 
אני חושבת שליאור באמת חמוד, והוא חשוב לי… 
אבל אני לא חושבת שיצא מהקשר שלנו משהו מעבר לידידים. 
הוא חמוד, הוא חתיך, יש לו חיוך מדהים, הוא מצחיק, מתאים לידיד D:
רק ידיד, כן ? אנחנו רק ידידים ?
נכון ?
נכון, נכון, זוהר. זה לא שאת תפסידו בהתערבות. 
אני לא מפסידה. זוהר כחלון לא מפסידה.
וככה נרדמתי, שקועת מחשבות. 
נראלי טבעתי מהם. 
התעוררתי בבוקר, אם 2 שמיכות פוך. 
כנראה היה לי קר בלילה, וביקשתי משי עוד שמיכה. 
כי עכשיו חורף, בלתי אפשרי. 
היום יום ראשון, סעמקק בית ספר.
הלכתי למקלחת באיטיות ועשיתי מקלחת קצרה, שמתי קצת איילינר, אודם ורדרד וזהו. 
הורדתי את המגבת ולבשתי חולצת בית ספר תכלת, שורט לבן ונעלי אדידס גבוהות לבנות. 
הורדתי את המגבת בשיער וסיקרתי את השיער. 
אחרי שיבשתי את השיער, עשיתי בייביליס וסירקתי שוב את השיער כדי שיראה קצת… איך נקרא לזה… סימפל ?
כן… 
עזבתי אותו פזור ושמתי דברים בתיק. 
שמתי דוארדורנט והשפרצתי על עצמי קוקו שנאל. 
שמתי את התיק בכתף וירדתי ללמעטה. 
״לא אוכלת ארוחת בוקר ?״ שאל שי שישב במטבח ונראה לי טחן את כולו. 
״נשאר משהו במקרר ?״ שאלתי בציניות. 
״חה, קורעת״ הוא מלמל בציניות. 
״יודעת, כפרה אליי״ מלמלתי בציניות ובגאווה. 
״למה לא הערת אותי ?״ שאלתי והתיישבתי מולו. 
״למה לי להכיר אותך ?״ שאל וצחק. 
״חה, קורע״ עניתי בציניות. 
הוא קם, שם אליו את התיק והלכנו לכיוון בית הספר. 
הגענו לכלא… סליחה, בית ספר, ועמדנו מול השער.
״חיים שלי,״ מישהו צעק מרחוק. 
הסתובבתי וראיתי את מאי הזונה, מנופפת ומחייכת למישהו. 
גילגלתי את עיניי והסתובבתי חזרה. 
ראיתי את אבי כמה מטרים מימני מחייך אליה חזרה. הוא היה נראה מאושר. 
ולהגיד את האמת, מגיע לו… ואני די שמחה בשבילו. 
שמתי לב ששי כבר התקדם לתוך מבנה בית הספר.. 
הוא ברח לי !!!
״מה קורה ?״ שמעתי מישהו אומר ומחבק אותי מאחורה. 
הסתובבתי וראיתי את ליאור. 
״סבבות״ עניתי וצבטתי לו את הלחי. 
הלחי שיש בא את הגומה.
״אחח, למה זה ?״ הוא שאל ושפשף את הלחי. 
״זה כי אני חולה על גומות״ עניתי וצחקתי. ״וגם בגלל שהבהלת אותי״ הוספתי מיד. 
הוא חייך וצחק. 
הרגשתי מישהו בוהה בנו כאילו אנחנו הדבר היחידי בעולם. 
הסתובבנו ללכת לכיתה, וראיתי את אבי עדיין מסתכל אלינו. וגם מאי יושבת לידו מנסה לתפוס כמה שיותר תשומת לב. 
אבל הוא לא מעניין אותי, עברנו אחד ליד השני, אבל פספסנו אחד את השני. אז נגמר…  
ויש לי גם את ליאור, ואני חושבת שאני די מתחילה להתאהב בו… 
אבל אך אומרים וי ג׳וסט פרינדס… 
״תגיד, מה אתה עושה בבית ספר הזה ?״ שאלתי. 
ישבתי בכיסא שלי וליאור ישב בשולחן. 
״עברתי לפה בשביל להיות איתך״ הוא ענה. רק חייכתי. הוא חמוד !!!!! 
״וגם ככה, לא סבלתי אף אחד בבית ספר השני שלי״ הוא הוסיף. 
״סהה, יכולת להביא לי רק את הסיבה הראשונה, אתה יודע״ אמרתי ונתתי לו דחיפה קטנה. 
״אני יודע, אבל אז זה היה יותר מדי קיטשי… ואת יודעת, האגו יעלה לך !״ הוא ענה וקרץ
״חוצפן״ אמרתי ושילבתי את ידי בעצבים. 
״כפרה אלייך״ הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי. 
זהו, אני מתה !!