רדופה-פרק 15

קמתי מן המיטה ושטפתי את פניי בזריזות.
לבשתי ז'קט עור ושמתי את האקדח מתחת לחולצה.
הסתכלתי בבאותי במראה וראיתי שם נערה עם פנים קפואות מבלי שום דבר שמסמל רגש.
"היום זה הולך לקרות,היום אני יהרוג אותך ויסנטה."אמרתי לעצמי
שמעתי דפיקות בדלת וניגשתי לפתוח אותה במהירות.
זה היה דן אמרתי לו שלום במהירות.
וניגשתי לתיקי והוצאתי ממנו עוד אקדח.
״מה הולך פה,למה קראת לי?״
הגשתי לו אקדח ואמרתי לו:״הגיע הזמן שזה יסתיים״
לפתע דן נראה מבולבל אבל לאט לאט מוחו החל לקבל את המידע הוא החוויר מיד.
נראה שלא היה לו מה להגיד אז הוא רק הינהן וסימן לי שנצא.
בלעתי האנחה בליבי,שמחתי על כך שהוא לא מנסה להתווכח איתי על שזה ממש מסוכן עכשיו ושאני עוד לא מוכנה.
אבל אני והוא יודעים שאני מוכנה לזה כל חיי,להרוג אותו ולהסתיר את הסוד אשר מסוגל לגרום לאנשים כו רבים למות בגלל עצם קיומו הם רוצים את הכוח שיש בתוכו ואני נשבעתי להוריי שאני לא ייתן לאיש שאני לא סומכת עליו לגלות את הסוד.
התקדמנו לעברה חברתו של ויסנטה בדממה אף אחד מאיתנו לא דיבר אפילו מילה.
״אמנדה״ שמעתי קול מוכר קורא מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי את ליאם.
ממש אין לי כוח להתמודד איתו עכשיו.
״אני חייבת ללכת ליאם״אמרתי לו והייתי ממש לחוצה לגבי איך שהיום הזה ימשיך.
״אני יודע אבל אני צריך לדבר איתך דקה-שתיים לבד״אמר והסתכל על דן במבט מלא תוכחה.
״בסדר אבל מהר״אמר דן ונראה שממש לא רצה להסכים לזה.
ליאם לקח את ידי ומשך אותי אחריו אל עבר הפינה.
כשהגענו לשם יבוא נעצר ורק הסתכל עליי ״אז על מה רצית לדבר״
״על זה״אמר והתקרב אליי בהתחלה חשבתי שהוא רוצה לנשק אותי אבל הוא רק עטף את זרועותיו סביבי.
נכנעתי לחיבוקו ופתאום הרגשתי זרם מעקצץ בצוואר.
התנתקתי מחיבוקו של ליאם וראיתי אותו מחייך אליי בחיוך שטני.
ולאחר מכן ראיתי רק שחור והתעלפתי היישר אל תוך זרועותיו.