הבית על הגבעה

זה היה יום יחסית רגיל בבית הספר שחררו אותנו מוקדם אז אני עדי רן ואוולין החלטנו לטייל קצת הגענו לשכונה הכי ישנה בעיר היא דיי קרובה לבית הספר שלנו והיא הייתה דיי ריקה חוץ מקמה בתים וגבעה…. הגבעה הייתה מכוסה בפרחים לבנים יפייפים ובראשה בית….. החלטנו להכנס אליו. בבית היו רהיטים חומים וישנים כולם חורקים כולם מלחיצים הקירות היו מלאים בצמחים מטפסים האור היה עמום לא ראינו כמעט כלום חוץ מנרות שמפוזרים בכל החדר עדי מעשנת והיה לה מצית אז היא הדליקה את הנרות פתאום היא התחילה לבכות לא הבננו מה קרה לה אווילין התקרבה אליה ופתאום נשמע קול חבטה……. אווילין נפלה על הרצפה וצרחה :"תברחו עכשיו!" רן תפס בידי ורץ הדלת נתרקה ולא יכולנו לצאת פתאום שמענו צחוק של ילדה קטנה ואז צווחה.
עדי קמה וחיבקה אותי והצביע על אווילין כשהיא רועדת הפנים של אווילין היו מכוסות הדם ומאחוריה עמדה ילדה עם שמלה לבנה ובידיה סכין היא הסתכלה עלי ונגשה לתיק שלי שהיה זרוק על הרצפה
היא הוציאם משם את הסנדוויץ' שלי ואז הכניסה אותו בחזרה היא נעלמה ואיתה גם אווילין הדלת נפתחה וברחנו פחדנו לחפש את אווילין בבית ההוא כשיצאנו הפרחים הפכו שחורים פתאום רן צעק לי תעצרי אלה! תסתכלי על עדי…. מאחוריה היה שביל של עקבות דם הבית של רן היה הכי קרוב וההורים שלו לא היו בבית אז נכנסנו ושמנו תחבושות על רגליה של עדי ניקינו את הדם מהרצפה של הבית שלו והתישבנו על המיטה שתקנו לזמן מה ואז הוא הציע לנו להישאר ללילה כי מחר מתחיל החופש הגדול גם כחה…ההורים שלו הסכימו וגם שלנו ואנשארנו. החלטתי לזרוק את הסנדוויץ שלי אבל לפני זה הצצתי לבפנים וראיתי דם…. זה היה הדם של אווילין לכן רן עטף אותו בהמון שקיות והחלטנו שאנחנו חייבים לחזור לשם ולהחזיר את הסנוויץ'.

כשחזרנו הפרחים היו שוב לבנים והרגשתי הקלה עד שבפתח הדלת עמדה אווילין רועדת רן זרק עלייה את הסנדוויץ ואז נפל התכופפתי לעזור לו לקום וראיתי סכין ממש מעל ראשי פוגעת ברגלייה של עדי וגורמת לה ליפול לא רציתי שכולם ימותו אז נגשתי לאווילין בפחד נגעתי בראשה לאט לאט נרגעתי ראיתי אותה נופלת ומאחוריה מופיעה הילדה עם השמלה הלבנה כורעת על ברכיה ובוכה הוצאתי מהכיס שוקולד והבאתי אותו לילדה היא חיבקה אותי ואמרה תודה פתאום היא ואווילין נעלמו חזרנו מהר לבית של רן