זיכרונות-פרק 20 *^^*

התחלתי להילחץ "לא אין מצב אז זה אומר שאת שמעט אותנו מדברים על" היא הסתכלה עלי עם פנים מצטערות עוד לפני שגמרתי לדבר .
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
(קים)
"מצטערת ג'רמי לא התכוונתי לשמוע " אמרתי מנשה לצאת מהמצב שאליו נכנסתי .
"אבל זה בסדר ג'רמי,אתה לא צריך להתבייש בזה או משהו.אלו החיים שלך"
אמרתי מנשה להסביר לו ,למרות שידעתי שאני לא יצליח.
"לא רציתי שאף אחד ידע מזה,לא רציתי לספר את זה לאף אחד" הוא אמר מבואס
הרגשתי רע עם עצמי ,לא רציתי להגיע למצב הזה ,למרות כל הכאב שהיה לי בבטן מהניתוח קמתי מהמיטה והבתי לו חיבוק "מנחם" .
"זה בסדר ,זה לא השמתך ,אתה לא עשיתה את זה ,זאת לא השמתך" אמרתי לו באמצע שאני מחבקת אותו."איך הגעתי לזה שדיברתי עם הבן אדם הזה על ההורים שלי?" הוא שאל לא מבין .
"זה בסדר זאת לא השמתך ,הכל יכול לקרות "אמרתי עדיין מחבקת אותו "אבל למה איתו ?,ולא רציתי שאת תשמעי את זה"הוא אמר מאוכזב ,לא מתנגד לחיבוק ."הייתי צריך לסתום " הוא אמר לפתע.
"זה בסדר ג'רמי,זה מה שעשתה וזה הדבר הנכון שהייתה צריך לעשות באותו רגע "
"אבל….אבל" הוא רצה להגיד משהו אך בסופו של דבר הוא נאנח וסיים בכך את דבריו.
היה שקט למספר שניות שתינו לא דיברנו עדיין מחובקים.
לאחר דקה רציתי לשבור את השקט הזה."רק רציתי שתדע ,שאני יודעת שאתה לא כזה ,כי אתה בין אדם מקסים,אתה בחיים לא תעשה משהו כזה,אני יודעת את זה ואני מאמינה בך שגם אתה מודע לזה" אמרתי מחזקת את החיבוק .
הוא ניפרד באיטיות מהחיבוק והסתכל אל תוך עניי .
"באמת?"הוא שאל בסופק קצת מאושר ,"כן" אמרתי בטוחה בעצמי.
.
.
וכך עבר לו שבוע שלם ,והקשר שלי ושל ג'רמי התחזק ,יותר חיוכים אחד לשני ,לא נרתעים אף פעם אחד מהשני ,וקצת חיבוקים מפה לשם *^.^* kkk.
ועם כל זה אנחנו לא חברים.
היום אני משתחררת מבית החולים ,אבל לין באה לקחת אותי כי היום יש לג'רמי מבחן,זה היה כיף לעזור לו ללמוד בזמן שאני בבית-החולים,מקווה שזה לא יקרה לו שוב והוא יראה רק את המילים "אני אוהב אותך קים"…בו ניקרא לזה זיכרון טוב שאני לא ישכח .
והיום בצהריים אני הולכת אל ג'ון,ההורים שלו רוצים להכיר אותי,מקווה שיהיה טוב .
"היי קים ,איך היה בבית החולים?"לין שאלה אותי כשהיא נכנסה לחדר(בבית-החולים)
"סיוט כמו תמיד "עניתי לה ,למרות ששיקרתי היה ממש כיף עם ג'רמי כמעט 24 שעות בכל יום.
"ילה בואי את יוצאת מהסיוט הזה" *חחחח*היא אמרה ויצאנו מבית-החולים עם חיוך על הפנים.
.
הגענו לבית וישר התחלתי להתכונן לפגישה שלי עם הוריו של ג'ון.
.
"ביי לין אני יחזור יותר מאוחר "אמרתי ללין קצת מאושרת אבל היה לי תחושה מוזרה ,כאילו משהו הולך לקרות,והראש שלי התחיל להסתחרר קצת
.
(ג'ון)
הגיע השעה,ירדתי במהירות במדרגות של הבניין והלכתי למקום שבוא קבעתי עם קים.
ראיתי אותה יושבת על הספסל ,אבל היה בה משהו מוזר
"היי קים "אמרתי לה "אה?…..אה כן היי" היא אמרה והרימה את ראשה אלי.
"קים את בסדר?"שאלתי מודאג
"כן למה" היא שאלה עם קול קצת חלש
"את ממש חיוורת" אמרתי מסתכל על פניה היפות אבל החיוורות
"אה זה?זה סתם בטח מרוב לחץ" היא אמרה ,אבל זה היה ניראה יותר מזה.
"את בטוחה?"שאלתי אותה נזכר במבטה…שהיא נקבע בזיכרוני כאשר הייתי קטן
"כן,בוא נלך בטח ההורים שלך מחקים לנו" היא אמרה וקמה מהספסל בלי התראה מוקדמת.
כל הדרך לא דיברנו,עברה בי הרגשה מוזרה .
"הגענו" אמרתי לבסוף.
נכנסנו הביתה ,ההורים שלי באו לקבל את פנינו ,ופה הכל התחיל.
"את….את?"ההורים שלי אמרו ביחד עם קצת גמגום.
הסתכלתי על קים היא הסתכלה עליהם בצורה מוזרה היא התחילה להחוויר יותר ממה שהיא הייתה ,היא הזיזה את ענייה במהירות היא אחזה בראשה מתחילה להתנשף במהירות
"אל תביא בנות כאלה הביתה " אמרה אימי לפתע והלכה עם אבי לחדרם.
לפתע קים נפלה על הרצפה דמעות החלו לרדת על לחייה ,היא התנשפה ממש בכבדות "קים את בסדר?קים קים תעני לי" אמרתי עוזר לה לקום .
הסתכלתי אל תוך ענייה הרועדות "תסתכלי עלי,קים בבקשה" אמרתי לה היא הרימה את ענייה באיטיות ,היא התחילה לרעוד בכל גופה.היא הסתכלה עלי במבט מוזר .
"ל…..ל…ל…א..לא. …לא …"היא אמרה לעצמה התחלתי להיכנס ללחץ לא הבנתי מה קורה פה.
(קים)
לא יכולתי להישאר בבית הזה העפתי את הידיים שלו מפרצופי,והתחלתי לרוץ במדרגות הבניין .רצתי הכי מהר שיכולתי ,רציתי להגיע הביתה .
דמעות ירדו שנית על פני רצתי במהירות לא מרגישה את רגליי. התחלתי לראות הכל שחור ,לא הסכמתי לזה לקרות כשאני ברחוב ,ניסיתי לרוץ יותר מהר כדי להגיע לבית.
(ג'רמי)
שמעתי את הדלת נפתחת וידעתי שזאת קים ,כי לין אמרה שהיא תחזור מחר לבית כי היא ישנה אצל חברה '24 שעות רק חברות עם לין'.
הדלת נטרקה בחוזקה."קים עברתי את המבחן" אמרתי בהתלהבות, עד שראיתי את קים הולכת באיטיות במסדרון זזה מצד לצד כולה רועדת מאבדת את שיווי המשקל ונופלת על הרצפה.התחלתי לשמוע את קולות הבכי שלה.
"קים את בסדר" שאלתי במהירות ,אחזתי מכתפייה מסתכל על ענייה האדומות היא הייתה ממש חיוורת ,היא נרתע ממני במהירות נדבקת לקיר ,היא קירבה את רגליה אל גופה והתחילה לרעוד שנית אבל הפעם יותר ממקודם .
ראיתי את הפחד בענייה."קים זה אני ג'רמי אני ל יעשה לך כלום" אמרתי מסתכל עליה ממש מודאג.ואז נזכרתי במה שהיא שמעה ,אז יש סיכוי שזאת הסיבה שהיא נרתעת ממני ,אבל אם היא הייתה מפחדת ממני היא לא הייתה רצה הביתה "ה..הלו לין בבואי מהר הביתה " אמרתי לה מודאג שלא יקרה כלום לקים "את לא יכולה לישון היום אצל חברה בזמן שהחברה כי טובה שלך נכנסת כולה רועדת חיוורת ובוכה הביתה ואז נרתעת ממני ,קרה לה משהוא היא מקופלת בתוך עצמה היא ממש מפוחדת ,היא מפחדת מכל תנוע שאני עושה ומכל דבר שאני מרים ביד"
"היא יודעת?"היא שאלה ."כן היא יודעת אבל ככה היא נכנסה הביתה,אם זה היה בגלל זה אז היא לא הייתה באה הביתה.בואי מהר בבקשה לין"
"אני באה"היא אמרה לבסוף ונתקע את הסיחה.
לאחר 2 דקות לין נכנסה לבית ,מסתכלת בשוק על קים הצמודה לקיר כולה רועדת מקופלת בתוך עצמה חסרת צבע על הפנים.
"קים את בסד ? מה קרה לך?" היא שאלה בדבגה .
היא התקרבה אליה באיטיות אבל גם מלין היא נירתע אפילו יותר "ל….ל…לא….ת…תק..תקרבי"קים אמרה בקול רועד וממש שקט
"לא להתקרב ?"שאלה לין מביטה במבטה המפוחד של קים
קים הנהנה במהירות עם ראשה מנשה להיכנס עוד ועוד א לתוך הקיר שצמוד אל גבה
"צריך לקחת אותה לבתי-החולים כמה שיותר מהר"אמרה לין
הסתכלתי על קים היא לא רצתה בזה בכלל היא קמה במהירות היא צעדה אל חדרה רועדת יותר ויותר מכל צעד שהיא עושה ובצעד האחרון היא פשו נפלה והתעלפה……