ברוך הבא לחדר 266 – פרק 5

הרגשתי איך אני נופל אחורה, כמו שמתעוררים בבוקר ומרגישים כאילו הרבה דמויות שלך נופלות אחורה אל עצמך.
פקחתי את עייני בפאניקה.
קודם כל חשבתי לעצמי: האם אני מת. אחרי שקלטתי שאני מסוגל להרגיש, ואחרי שקלטתי שאין סיכוי שאני מת, ככל הנראה שאני מת. אחר כך חשבתי לעצמי, אני חולם או לא? אחרי הכל, המכשיר ההוא הרדים אותי, למה אני לא שם? האם המכשיר גרם לי להיכנס לעולם אינסופי של חלומות?
סביר להניח שלא.
הייתי במיטה שלי, אפילו עם בגדי הפיג'מה שלי, שזה בכלל היה מוזר. כנראה שהכול, כולל חדר 266 היה רק חלום מוזר ומטריד לחלוטין.
הרגשתי מעין תחושה מוזרה, כמו דגדוג קבוע ומעצבן, של היגיון. הרגשתי צורך עז לקום, לעבר הארון הלבן שלי, שהיה מסודר עם מגירות, שסגורות על ידי דלתות הזזה. הוא היה קבוע בקיר לבן כולו, שנחתך על ידי שולחן כתיבה גדול ומדף ספרים רחב מאוד, שהכיל את כל הספרים שלי.
פתחתי אותו, ושם ראיתי אותה מנוחת, את אותה הקופסא. דחף עז שטף אותי, לפתוח אותה, רק בשביל לראות מה יש בפנים, אבל בסוף החלטתי שלא לדעת,כדי שאם יאיימו עלי, אני לא ארגיש רגשות אשם, שאני מעביר משהו מופלא או פנומנאלי.
ירדתי למטה, לראות מה קורה שם.
ראיתי את ניק, עם חולצה ארוכה מכופתרת, ומכנסיים יקרות, והוא הלך על מה שהוא כינה "המראה הרוסי", של גרביים וסנדלים. הוא ישב שם, כמו במה שהיה ככל הנראה חלום, אל אף שזה היה נראה כל כך מציאותי, והתעסק בשורות על גבי שורות של חומר בפילוסופיה.
מאז ומתמיד הוא התעניין בזה, ואפילו אחרי שסיים את אימון הכדורגל הרשמי, הוא היה נשאר במגרש, יחד איתי, והוא היה מתחיל לדבר איתי על משמעות החיים ודברים דומים, שגרמו לעיניים שלי להזדגג, בזמן שהוא בועט לשער.
"אייזיק" אמר לי ניק "מזל שאתה כאן, את המילה הזאת! עכשיו!"
הוא העביר לי דף והצביע לי על מילה.
"מוחשיות" אמרתי "אבל יש לי שאלה."
ניק הרים אלי את מבטו, בעניין רב.
"מה אתה יודע על חלום?" שאלתי.
"חלום…" אמר ניק "לדעתי אנחנו לעולם לא חולמים חלומות בלילה."
"אז מה זה חלום?"
"חלום לדעתי זאת מציאות אחרת" אמר ניק "מציאות אחרת שבה אתה מרגיש וחושב."
"אז איך יודעים מתי אתה במציאות ומתי לא?" שאלתי, בעניין רב.
ניק בהה בי במבט חוקר, ומוזר, כאילו מנסה לקרוא אותי, ומשום מה הייתה לי הרגשה שהוא מצליח בזה, הרבה יותר משהוא מצליח לקרוא מילים באנגלית.
"לדעתי כשאתה מת בחלום, אתה מתעורר במציאות, אבל אני לא בטוח שלזה אתה מתכוון" אמר ניק.
"אז יכול להיות שאנחנו חולמים ממש עכשיו, והעולם הבא הוא למעשה העולם המציאותי" אמרתי.
ניק חייך חיוך רחב.
"והעיקר אמרת שפילוסופיה לא מעניינת! חתיכת קרצייה!"
"ואתה אמרת שהדבר הכי כייף בחיים זה לבעוט כדור מסכן לתוך שער." אמרתי באותו טון שהוא פנה אלי, בצירוף מבט חצי מאשים, חצי משועשע.
"ואתה אמרת שאתה תעזור לי!" הוא ענה.
"אני לא עוזר לך?!" שאלתי.
"טוב, אתה כן, אז עמדת בהבטחה" אמר ניק בחיוך רחב.
כן, זה מה שאני אוהב בניק.
"איך אתה לא נחנק מהבית?" שאלתי "אני בעד לצאת החוצה קצת, למתוח את הרגליים."
"בחוץ?" שאל ניק.
"כן" אמרתי "זה לעולם לא יכול להזיק."
"אתה חייב לי על זה" אמר ניק. הוא אסף את כל הדפים לקבוצה אחת, והכניס לתוך המחברת שלו, ואז קם, ושנינו יצאנו החוצה, אל העולם שבחוץ, בתקווה שהוא העולם המציאותי.