מחלת האהבה

זה סיפור על בחור צעיר בשם חושם.
חושם גר בבית קטן במעבה היער. אימו הייתה חולת סרטן, וחושם היה מטפל בה וסועד אותה יומם וליל.
יום אחד הגיע אל הבית אדם זקן הלבוש סמרטוטים ומדיף ריח רע. היה זה קבצן חסר בית שחיפש קצת אוכל ואולי, גם מקום להעביר בו את הלילה.
חושם החליט להכניס את הזקן לביתו ונתן לו מעט אוכל ומים. חושם החליט לתת לקבצן הזקן מקום ללון בו כי הוא חש חמלה כלפי האיש האומלל.
הקבצן היה מאושר ולא ידע כיצד להודות לנער, ולחץ את ידו לאות תודה.
לאחר ארוחת הערב, הבחין הקבצן באימו של חושם ששכבה בסבלה בחדר השני. הקבצן חש כי הוא חייב לעשות משהו למען הנער ואימו, כי הוא הרגיש את האהבה ששררה בבית, והחלה לעטוף את ליבו הזקן. כמו מחלה מדבקת האהבה קיננה בליבו של הזקן, אהבה שלא חש שנים ושחשב שכבר לעולם לא ירגיש.
אותה אהבה נתנה לזקן כוח שכבר הספיק לשכוח שקיים בו, והוא יצא אל העיר השכנה, מצא עבודה והחל לשקם את חייו.

לאחר מספר חודשים התדפק האיש על דלת ביתו של חושם. כשחושם פתח את הדלת, הוא לא זיהה את האיש שהסתפר והיטיב את בגדיו והופעתו, האיש הזקן לא אמר מילה. הוא טחב מעטפה לידו של חושם והלך לדרכו.

בתוך המעטפה מצא חושם מכתב תודה מרגש, בו גולל הזקן את סיפור חייו, כיצד הגיע למצב של פשיטת יד וכיצד האהבה של חושם ואימו עזרה לו לשקם את חייו.

בנוסף למכתב, צרף האיש כסף על מנת לעזור לחושם לשלם תמורת טיפולי האם.

חושם הבין כי האהבה היא כוח גדול שיכול לתת הרבה לעולם.

וכשגדל חושם והפך לאב, כך גידל הוא את ילדיו.