חבר שלי ערפד ואני לא יודעת מזה-פרק 39-מוקדש לנועה ולתולי ולSHIRAZ

תסתכלו על התגובה שרשמתי לכן בפרק האחרון של ביחד לנצח…
והתגובה שלי לSHIRAZְ
תודה!!!!!!!!!!!
אני אקדיש גם לך את הפרק הבא-אבל בתור SHIRAZ כבר אמרתי לך-
זה יותר קצר ויותר נוח….
ולגבי השורות הן בכוונה קצרות-
זה יותר נוח בעיין יותר מרווח
ואם קוראים בפאלפון זה הרבה יותר נוח כי השורות קצרות אז הכתב גדול יותר ואפשר לקרוא….
פרק 39
נמ אמה
יום הלימודים עבר בסופו של דבר-
כל היום לואי חפר לנו על החברה החדשה שלו מאתמול-
ככה שהתברר שהיא כבר חברה שלו-
כמה שהיא מדהימה ומקסימה-
אבל לצערו הרב ולמזלנו הרב-
או שבעצם גם לצערנו היא הייתה משתיקה אותו קצת-
היא לא לומדת איתנו בבית ספר
למרות שהיא גרה פה בעיירה-
בבית משלה כי היא יתומה….
אחרי כל השיעורים המייסרים האלה-
שבהם אני רק חשבתי על מה שקרה לי בבוקר-
על איך שהעגיל קפץ לי ליד-
איך זה קרה?!
פעם אחת המורה לספרות תפס אותי ושם לב שאני לא מקשיבה לו בכלל
אז הוא בכוונה ניסה להכשיל אותי-
ושאל אותי מה הכוונה של דובר השיר
כשבלל לא ידעתי על איזה שיר הוא מדבר
ובכלל לא ידעתי שהוא מדבר אלי…
אז לא הגבתי בכלל
ומי שישב מאחורי נתן לי מכה קטנה כזאת בכתף
ו'לחש' "הוא מדבר אליך"
והצביע על המורה
ואני הרמתי את ראשי ואמרתי
"מצטערת א..אני…"
"שלא יחזור על עצמו!"
הוא אמר בתקיפות
והוסיף ביותר רכות
"אני רוצה לדבר איתך בסוף השיעור"
זה היה השיעור האחרון שלי
מה שאמר שנאלצתי להישאר אחרי בית ספר כדי לדבר איתו
השיעור נגמר וכל התלמידים יצאו מהר מהכיתה
הבנים והבנות-
חוץ מהארי ולור שלא הגיעו היום-
ניגשו אלי ואמרו שהם מחכים לי בחוץ-
אבל שכנעתי אותם שילכו
אספתי את חפצי והתקדמתי אל המורה
"אמה משהו עובר עלייך בבית?
משהו מטריד אותך?"
הוא שאל בדאגה
"את אחת התלמידות הטובות שלי-
מה קרה שהיית ככה היום?"
הוא המשיך עדיין בדאגה
"כלום…
סתם לורן חולה והיא ממש לא מרגישה טוב וזה הפריע לי-
כי לא הלכתי עוד לבקר אותה ואני לא יודעת מה שלומה"
המצאתי תירוץ-הראשון שעלה לי לראש
וקיוותי שאני נראת אמינה…
הוא הנהן בראשו בהבנה-
מה שאומר שהוא קנה את זה
והאמין לכל מילה שיצאה לי מהפה
"אז כדאי שתלכי לבקר אותה
ותבררי מה שלומה…"
הוא אמר
ואני הנהנתי ואמרתי
"תודה"
הוא אמר מחיוך
"אין בעד מה"
ויצאתי מהכיתה-
מתה כבר להגיע הביתה
ולגמור את היום המעייף הזה…
תגיבו ותדרגו!!!!!!