יומנה של פריקית פרק 1

בלאדי (החלטתי לקרוא לך כך מכיוון ש 'יומני היקר' נשמע משעמם,)
אני בטוחה שאם הייתי גרה במאדים הייתי הילדה הכי מקובלת, אך לצערי אני גרה על כדור הארץ אז הכללים פה קצת שונים, מה שאומר שבמקום שאני אהיה הילדה המקובלת, אני הילדה הדחויה והמוזרה ביותר, טוב לפחות בבית הספר שלי.
אבל מזל שאני לא לבד, תמיד תהיה לידי ליזלי, הילדה החכמה בצורה מעצבנת, זה די מציק להסתכל על החברה שלי ולקנאות בה, הרי הייתי רוצה להיות כמוה, הייתי רוצה את העיניים הכחולות שלה, את האף הסולד שלה, את השיער החלק שלה, אבל במקום זה אני קיבלתי עיניים ירוקות, אף קטן מדי, ושיער אדום וסבוך, אבל יש דבר שלא הייתי מאחלת לעצמי ולא לה, כיסא הגלגלים שלה אבל לצערי הרב אני לא זו שקובעת, וגם אם זו הייתי אני כנראה שהעולם היה שורר בכאוס מוחלט.
אתה בטח שואל את עצמך איך הכרתי את ליזלי, אז הכרתי אותה שהייתי בת ארבע, לאחר תאונה מצערת שבה שברתי את היד שלי בפעם הראשונה בחיי, שניסיתי לברוח מהגן (לא רעיון חכם במיוחד.) ליזלי ואני חלקנו את אותו חדר, היא תמיד סבלה מכאבים, בהתחלה הסתקרנתי לדעת למה, אז שאלתי את אמה אך כנראה שהיא הייתה נסערת מידי בשביל להסביר לילדה בת ארבע למה הבת שלה סובלת מכאבים, אז החלטתי לפנות לליזלי, היא הסבירה לי, לא בצורה מדויקת אבל עכשיו שאני חושבת על זה, זה היה מאוד מרשים לילדה בת ארבע.
וכך החל הקשר הארוך שלי עם ליזלי אבל נדמה לי שקפצתי לעבר רחוק מידי. זה כנראה אומר שאני במצב רוח היפראקטיבי,
אז כדאי לי לנסות להרגיע אותו לפני שאתחיל לטפס על קירות…