סיפורים מהעבר-פרק 2
״בוקר טוב חמודים״ קראתי למראה נכדי היוצאים מן הבית, לבושים בבגדי עבודה.
בביתי יש חווה. יש לי פרות, תרנגולות, חמורים, וגם גינת ירק גדולה. כל פעם שנכדי ישנים אצלי הם עוזרים בתחזוק החווה.
״אז סבתא.. אולי בינתיים תמשיכי את הסיפור מאתמול?״ שאלה בריטני, מתחילה לנקש עשבים שוטים מגינת הירק בעזרת המגרפה.
חייכתי. ידעתי שהבקשה הזו תבוא במוקדם או במאוחר. ״לא, תצטרכו לחכות ללילה״
״אוף אבל סבתא״ קרא דן שהתעסק בהוצאת הביצים מכלוב התרנגולות.
״הו, בקה רציתי שתכירי מישהו.״ אמרתי והנחתי על האדמה את הסל שמילאתי בירקות. שמעתי את קיילה מצחקקת ומלמלת ״מה את רוצה להכיר לה בעל?״
״מי?״ שאלה בקה, שחלבה את הפרות.
״הבן של השכנים שלי, דמיאן. מאוד חמוד.״ אמרתי והרמתי את הסל. ״אני הולכת להכין מיץ תפוזים. תבואו כשתסיימו. בקה, דמיאן גר עשרים מטרים מפה, לכי תבקרי אותו אחרי האוכל״ הוספתי ונכנסתי אל הבית. שטפתי את הירקות וחתכתי אותם. הכנתי מיץ תפוזים בעזרת המסחטה ואז דן ובקה נכנסו, מניחים על השיש בקבוק חלב וסל ביצים. קיילה ובריטני עזבו את עבודתן כשקראתי להן לאכול אחרי שהכנתי את הביצים ומזגתי את החלב לכוסות. סיימנו לאכול ויצאנו החוצה.
"בקה, לכי תבקרי את דמיאן. תלכי ישר ואז תפני ימינה, הוא בטח יהיה באורווה" אמרתי לבקה. היא הינהנה והחלה לצעוד לעבר הכיוון שהצבעתי עליו.
"היי" אמרה בקה כשנכנסה לאורווה.
"היי" הסתובב אליה בחור צעיר. הוא היה גבוה מאוד עם שיער שחור קצר, עיניים כחולות מהממות ועגיל בגבה. הוא לבש ג'ינס וטריקו, ומגפי בוקרים.
"אני בקה. אני מתארחת אצל סבתא שלי," אמרה והצביעה לעבר כיוון החווה של סבתא.
"אני טוני" אמר הבחור ולחץ את ידה. בקה התבלבלה לרגע, אז מי זה דמיאן?
"אז מי זה דמיאן?" היא שאלה. הבחור גיחך, "אח שלי" אמר והצביע לעבר נער נמוך עם שיער שחור כמו של טוני, ועיניים כחולות כמו שלו, אבל חוץ מזה היה לו אף מוזר ורגליים מגושמות.
הנער התקדם לעברם, "בקה" היא מילמלה ולחצה את ידו.
"אז בת כמה את בקה?" שאל טוני, מתחיל לסרק סוסה שעמדה שחורה שעמדה מולו ונראתה עצבנית.
"חמש עשרה" אמרה בקה מביטה בשני האחים שנראו דומים להפליא, אבל גם שונים כלכך.
"קטנטנה" גיחך טוני.
"למה בן כמה אתה?" רטנה בקה.
"אני בן תשע עשרה, והוא -הצביע על דמיאן שעמד לידם ושתק- בן שש עשרה" אמר טוני.
"דמיאן תעזור לי פה רגע" אמר טוני והצביע לכיוון מסוים. דמיאן הינהן והלך לרגע.
"למה הוא כזה.. לא מדבר?" שאלה בקה, מתבוננת בו הולך.
טוני גיחך, "יש לו בעיה להיות בקרבת בנות, והוא קצת ביישן. אבל כשמכירים אותו הוא באמת סבבה" ודמיאן הגיע ובידו אוכף.
"את יודעת לרכב על סוסים?" שאל טוני, מרכיב את האוכף הגדול על גבה של הסוסה השחורה.
"לא במיוחד" גיחכה בקה. היא הוקסמה ממראהו של טוני, המראה המחוספס של הרוכבים, ועם כך הוא היה יפה ביותר. בשונה מדמיאן.
"את רוצה לדעת?" הוא שאל ועלה על הסוסה במהירות. היא הינהנה. הוא הושיט את ידו, והיא תפסה בה והוא עזר לה לעלות למעלה.
"לא אכפת לך שאני כזאת קטנטנה?" היא שאלה בגיחוך, אבל הוא לא שמע אותה, הם התחילו לרכב והרוח שרקה להם באוזניים. זה היה מדהים. וכל הזמן הזה בקה חיבקה את מותניו של טוני בכדי לא ליפול, וחיוך מטופש מרוח על פניה.
השעה תשע בערב, בריטני יושבת מולי ברגליים משולבות ואני מסרקת את שיערה הבלונדיני הגלי. איאן עומד בצד של החדר ומקפיץ על רגלו כדורגל שהוא מצא. בקה עדיין במקלחת, דן שוכב על המיטה וקורא ספר וקיילה ציירה על הריצפה בפישוק לצד בריטני.
בקה יצאה מהמקלחת לבושה במכנסון וטריקו קצרה, ושיערה החום החלק אסוף בצמה.
"מי מוכן לסיפור?" שאלתי בחיוך. הילדים הריעו בשמחה וקראו קריאות 'אני' משותפות.
עשיתי לבריטני צמה, והיא קמה והתיישבה כך שפניה פונות אליי. איאן עזב את הכדורגל והתיישב על המיטה, ודן עזב את הספר והסתובב כשפניו פונות אליי.
~"החתונה מתוכננת לעוד שבועיים מהיום." אמרה המלכה והכתה את ביאטריס בתדהמה. הנסיך חייך לעברה והיא ניסתה לחייך בחזרה, מה שלא כלכך הצליח לה. היא חשבה על האופה, ועל איך היא עומדת לספר לו על החתונה הזו.
"את יכולה לחזור לחדרך, יקירה" אמרה המלכה. ביאטריס הינהנה, קדה קידה קטנה, והחלה ללכת במהירות מחוץ לטרקלין.
"אני הולכת למטבח" היא אמרה וקייט הינהנה. ביאטריס הלכה במהירות לעבר המטבח ופתחה את הדלת בפראות.
"הו, שלום ביאטריס יקירה. משהו מטריד אותך חמדתי?" שאלה האופה הראשית, איזבלה במבט דואג.
"לא, הכל מעולה" אמרה בצורה לא משכנעת כלל, "איפה טראביס?" היא שאלה.
"ליד התנורים הגדולים" אמרה איזבלה והצביעה לעבר חדר קטן. ביאטריס הינהנה ונכנסה לחדר במהירות. החדר היה חמים, וטראביס עמד ליד שני תנורים ענקיים, מלוכלך כולו בקמח. גם כשהיה כולו מלוכלך, טראביס היה מהמם. שיערו היה בלונדיני וקצר ועיניו היו כחולות וזורחות. הוא היה גבוה ושרירי. ביאטריס הייתה מאוהבת בו כלכך, וכל פעם שראתה אותו היא נמסה מחדש. כל הנערות הצעירות של המאפייה היו מאוהבות אף הן בטראביס. בהתחלה שכחה ביאטריס בכלל למה הגיעה. היא רק הסתכלה עליו מכניס ומוציא את הפיתות מהתנור הענק, והייתה מהופנטת למראהו. אחרי כמה דקות היא השתעלה קלות כדי למשוך את תשומת הלב שלו. הוא הסתובב וראה אותה בשמלה המפוארת שלבשה כדי לפגוש את המלכה, ולא הספקיה להוריד, וחיוך גדול נפרס על פניו.
"ביאטריס" הוא אמר בחיוך גדול ופרס את ידיו בכדי לחבקה. היא נכנסה אל בין זרועותיו והוא הצמיד אותה אליו. פתאום ביאטריס החלה לבכות.
"מה קרה, אהובה שלי?" הוא שאל מחייך חיוך חם ואוהב.
"טראביס.. אני מתחתנת.. בעוד שבועיים.." היא אמרה, מיבבת על כתפו.
"לא נורא.. הכל בסדר.. אל תבכי" אמר טראביס וליטף את שיערה הזהוב והקשור בסרט.
"אני לא יודעת מה לעשות טראביס.. אימי בחיים לא תרשה לי להתחתן עם אופה.. ואני לא רוצה להתחתן עם הנסיך העשיר והנפוח הזה.." המשיכה ביאטריס לבכות.
טראביס הרחיק אותה קצת מגופו והסתכל לה לתוך העיניים. "הכל יהיה בסדר, טוב? תזכרי שאני תמיד אוהב אותך." הוא אמר ונישק אותה נשיקה רכה על שפתיה.~
"איכס סבתא!" קראה קיילה למשמע הנשיקה. חייכתי.
"למה איכס? לדעתי זה ממש רומנטי" אמרה בריטני בחולמנות.
"אבל זה ממש מגעיל! למה אנשים בכלל עושים את זה?" שאלה קיילה ועיוותה את פניה.
"כשתהיי גדולה תביני" אמרה בקה. קיילה הסתכלה על בקה לכמה שניות, "איך את יודעת? את התנשקת?" שאלה לבסוף ובקה הסמיקה, ואז דן התפרץ "היא הייתה מתה להתנשק עם סאם. נכון בקה?" הוא שאל בהתגרות. "תסתום כבר דן." אמרה בקה בעצבנות.
"למה?" הוא שאל בליגלוג, "אני הרי יודע שאת מתאמנת על המראה, ואני גם יודע איך את מסתכלת על סאם, וכמה את מתה עליו, וכמה הוא לא שם עלייך" אמר דן.
"אתה רוצה בכלל שאני אתחיל לדבר עלייך?! מה עם אליסון, הילדה הזאת שגדולה ממך באיזה שבע שנים ואתה דלוק עליה מכיתה א' בערך?!" תקפה אותו בקה בחזרה.
"סאם גדול ממך בתשע שנים!!" החזיר דן.
"לפחות אצלי זה לא מתבטא בכל מני גימגומים אדיוטים כל פעם שהיא בסביבה" אמרה בקה וקיווצה את עיניה.
"כן כי אצלך זה מתבטא בזה שאת מסתכלת עליו במבט חולמני ומסלסלת את השיער שלך על האצבע 'הו, סאם אתה כלכך מצחיק' " הוא חיקה אותה בקול גבוה ובליפוף שיער דמיוני ובמבט חולמני.
"כן לפחות סאם יודע שאני קיימת!!" היא החזירה לו בכעס.
"שקט!!" צעקתי וגרמתי להם להשתתק. "דן תפסיק לחקות את אחותך, ואת בקה תפסיקי לתקוף אותו. עכשיו שקט שניכם." אמרתי והם הביטו אחד בשני בעצבנות.
"בואו נחזור לטראביס וביאטריס, אוקיי?" הצעתי, וכולם הינהנו.
~יום החתונה הגיע. ביאטריס הייתה לבושה בשמלת כלה יפהפייה ומנופחת שהגיעה עד לריצפה. היא הייתה שמלה חסרת שרוולים, ומלאה בחוטי משי זהובים ונוצצים. שיערה הזהוב והחלק של ביאטריס היה מפוזר על כתפיה וכתר לבן ויפהפייה שעוצב במיוחד לחתונתה היה נעוץ בשיערה. החתונה נערכה בטרקלין הגדול, וכל עובדי הארמון, וביניהם עובדי המטבח והמשרתים, הוזמנו אליה.
"את הכלה הכי יפה שפגשתי" אמר טראביס כשפגש בה.
"הו, טראביס. אני כלכך עצובה. אני לא אוהבת את האיש הזה, הנסיך אדוארד." אמרה ביאטריס בעצב. טראביס חייך אליה חיוך עצוב, "מחובתך להנשא למי שיעשה טוב לממלכה שלך, והנסיך אדוארד הוא אחד כזה"
"אתה כנראה צודק." אמרה ביאטריס בעצב, ואז הרימה את ראשה, "ואני בתור מלכה צריכה לחשוב על הממלכה שלי, ולא על עצמי" היא עוד לא התרגלה למחשבה שאחרי הערב הזה היא תהיה המלכה ביאטריס. טראביס חייך חיוך מעודד ואחז בידה, "את עדיין תוכלי לראות אותי, אני לא הולך לשום מקום" והיא חייכה אליו. ~
תגובות (1)
נחמד מאוד, אני אוהבת שאת משלבת את הנכדים בתוך הסיפור, זה ממש מצחיק.