אתם לא מאוהבים

"אתם לא מבינים כלום, כי אתם לא מאוהבים"
היא אומרת כרגיל ונשמעת כאילו היא ברקיעה השביעי.
אנחנו נתנו לה להסתובב ככה, במספר שבועות האחרונים,
מעופפת ומאוהבת, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך ככה יותר.
היא פשוט הופכת לכול מה שאנחנו מתעבים, לכול מה שהיא מתעבת.
"אני לא מבינה מה הסיפור." אני אומרת, ומחליפה מבט.
"זאת אומרת, אני הייתי מאוהבת פעם,"
אמרתי ועצרתי רק לשנייה, רק בשביל לבדוק שהיא עדיין ממוקדת.
"וזה לא מדהים כמו שאת מספרת," אני מוסיפה, ולוקחת שאיפה מן הסיגריה.
"האמת, שזה די כואב," הוספתי, והבטתי סביבי, לא רוצה לשקועה בזכרונות.
"ומוערך יתר על מידה." אני מסיימת, ולוקחת שאיפה נוספת.
מקווה שלא אצטרך לרחיב מעבר למה שכבר אמרתי.
נראה, כי הוא ראה את המצוקה מאחורי האדישות.
הוא הניח יד על כתפי לתמיכה, נראה כי זאת דרכו להגיד שהוא לצידי.
"לא יכולתי לומר זאת בצורה טובה יותר, לאב"