INFINITY -פרק 5-

קמתי מהשינה ולא היה אף אחד בחדר. התפוצץ לי הראש אז לא היה לי כל כך אכפת ממה שקורה סביבי, שלא לחשוב על לחפש את אמה. היא בטח תתחיל לתחקר אותי. אין לי כוח לזה עכשיו. הלכתי באיטיות לכיוון חדר האמבטיה והבטתי במראה. אני נראית זוועה. כל האיפור נמרח לי על הפנים, והעיניים הכחולות שלי עדיין אדומות מרוב הבכי של אתמול. שטפתי את פניי והבטתי שוב במראה. אמרתי לעצמי "את צריכה טיפול, מה קורה איתך?" נאנחתי. הלכתי לכיוון המיטה והתיישבתי עליה. משום מה הרגשתי כאילו שכחתי משהו. ואז נזכרתי. סובבתי את ראשי לכיוון השעון במבט מפוחד. "שיט!!" צעקתי. "אני מאחרת!!". רצתי לארון ולקחתי את מה שראיתי. התלבשתי ומיהרתי לכיוון הדלת. לא התאפרתי ולא סידרתי את השיער. כל מה שעבר לי בראש זה כמה שעות ריתוק אני הולכת לחטוף על האיחור הזה. פתחתי את הדלת ונתקעתי במישהו. "נו כבר, זוז!!" צעקתי. "לזוז לאן?" הרמתי את ראשי וראיתי שאמה עומדת מולי. "קמתי רק עכשיו! למה לא הערת אותי??" שאלתי. "לא הערתי אותך בגלל מה שקרה אתמול, רציתי שתנוחי. אל תדאגי, אמרתי לכולם שאת לא מרגישה טוב" ענתה. נשמתי לרווחה, ניצלתי. "היית יכולה לפחות להשאיר לי פתק או משהו, כמעט חטפתי התקף לב" צחקתי ואמרתי. "באמת מזמן לא היית דרמטית. דרך אגב, אהבתי את מה שאת לובשת" צחקה אמה והצביעה לי על החולצה. הבטתי למטה וראיתי שלבשתי את החולצה שקיבלתי מתנה מקיילי. זאת חולצה ורודה מנוקדת עם חתול ענקי עליה. איזה פדיחות! "כן זה בכל הקטלוגים עכשיו. אני יכולה להלוות לך אותה אם את רוצה" חייכתי ואמרתי.
אמה צחקה, ולפתע פנייה נהיו רציניות. "את רוצה לדבר על אתמול?" שאלה אמה בקול שקט כשהיא אוחזת בכתפי. ידעתי שהשאלה הזאת תבוא מתישהו. "לא עזבי, אני מעדיפה לא לדבר על זה" עניתי. "אלכס שאל עלייך, הוא ממש דואג לך" אמרה אמה בחיוך. "באמת? מה, מה הוא אמר? " שאלתי בחוסר התענינות כדי לנסות להסתיר את האושר שהציף את נשמתי. "אוי נגמרה ההפסקה. אני חייבת לרוץ, אני אספר לך אחר כך" אמרה וחיבקה אותי. "אל תעשי שטויות" שמעתי אותה צועקת בעודה רצה לכיוון כיתות הלימוד. "אני אשתדל" חייכתי. היא לפחות יכלה לספר לי קצת על מה שהוא אמר. הוא התעניין בי? בי?! חיוך גדול נמרח לי על הפרצוף. חזרתי לחדר והסתכלתי שוב על החולצה, למה אני בכלל שומרת אותה? צחקתי. החלפתי בחזרה לפיג'מה והתיישבתי על המיטה. הרגשתי מאושרת. אולי סופסוף משהו טוב הולך לקרות לי. אני מקווה שאחרי כל מה שעברתי יהיה משהו אחד שישמח אותי.