הרגעים הצבעוניים היחידים
אני נשבע שהרגעים שלמענם אני חי,
הם הרגעים בהם היא מזכה אותי במבטה.
נראה כי באותם רגעים, המציאות לא נפגשת עם מוחי,
ואני מתמלא חרטה.
הרגעים הצבעוניים היחידים בחיי,
הם הרגעים בהם עיניינו נפגשות.
אני מתחילה להרגיש כמו ניסויי,
בדיחה טרגית של האנושות.
אני רוצה לחזור אל הרגעים,
בהם דבר לא עמד בדרכנו.
כשעוד היינו צעירים וטיפשים,
כשאיש לא עצר בעדנו.
אני מתפללת שנוכל לחזור אל העבר,
כשעוד היינו מאושרים.
לפני השמציאות החלה להישבר,
כשעוד היינו תמימים.
תגובות (1)
אהבתי :)
את כותבת יפה