כפיות- פרק 10

נכנסנו לבר מחזיקים ידיים, הרבה זמן לא השתמשתי בקיטשיות הזו. ידעתי שחלק מהבנות שבאו היום הן רק ידידות נורא טובות של הבן. מעטים הזוגות שהיו בין העשירייה שעברה לבר.
הבר היה רגיל, עמדה של משקאות וסתם מוזיקה ברקע ברמקולים. התיישבנו בשולחן והוגש לנו תפריט המשקאות. "מה את רוצה?" שאל אותי ירדן. "כלום נראה לי" חייכתי אליו. "בטוח?" הוא שאל חושש. הנהנתי אליו. לא הייתי במצב לשתות שום דבר. "מה אתה תיקח? בירה?" שאלתי בחיוך. הוא צחק ואמר שכנראה, שהוא לא רוצה משהו אחר. אין לו עניין בשוטים שידפקו לו את הראש. "אוכל רק לקבל שלוק?" ביקשתי ממנו. "וואלה? בירה?" הוא צחק. הוא הזכיר לי את שלשום כשנפגשנו בבר וביקשתי בירה. הוא ידע בדיוק מה לעשות כדי לגרום לי לחייך. "אני אזמין לך, באמת שאין בעיה". "כבר הוצאת עליי יותר מידי כסף" אמרתי מיד. הוא הסתכל עליי במבט שביקש שאסתום את הפה. "אני מוכן להשקיע בך" הוא אמר ונישק לי את הכתף. המגע הזה צמרר אותי.
'שירותים' קיבלתי פתאום רטט מהכיס וכך נכתב בהודעה. ההודעה נשלחה משגיא. הוא בטח רוצה לדבר, או גרוע מזה רוצה לעשות את זה בשירותים מה שאני משתדלת לא לעשות הרבה. זה לא אבל שלא עשיתי את זה אף פעם בחיים. טהורה אני לא. "אני הולכת רגע לשירותים" לחשתי לירדן באוזן. הוא חייך אליי ונתן לי לעבור. הופתעתי שהשירותים היו כל כך נקיים. הוא היה שם נשען על קיר. "מה קורה?" שאלתי לא מבינה. "אתם ביחד?" הוא שאל ישר. "אני לא יודעת" אמרתי מיד. הוא הסתכל עליי לא מבין. "אני באמת לא יודעת" חזרתי על דבריי. הוא נאנח. "אתה מוכן להסביר לי מה עובר עלייך?" ביקשתי. הוא הניד את ראשו לשלילה. "ובכל זאת?". "אדווה אני לא רוצה שהוא יפגע, הוא לא יודע מי את". "תודה שאתה מזכיר לי" אמרתי מעוצבנת. הוא נאנח והסתכל עליי עם העיניים היפות שלך. "את תיפגעי מזה גם.." הוא נאנח, "אם ירדן יגלה מי את אחרי שתהיו ביחד, והוא יבין שאת שוכבת גם עם אחרים..". "מה זה עניינך?!" התעצבנתי, "מה זה משנה לך כל כך? אם אני אפגע אז אני אפגע". "הוא חבר טוב.." הוא נאנח, מנסה להציל את כבודו של ירדן, הכבוד שאני אולי לא רוכשת לו. "אם אני אגלה לו זה יפסק. אתה יודע כמה זמן לא הייתי במערכת יחסים?". "מהתיכון" הוא אמר מיד. לרגע שכחתי ששגיא מכיר אותי עוד מהתיכון. "אבל את לא תוכלי להפסיק להיות מי שאת, את מתקיימת על הכסף הזה.. אני מצטער. את לא יכולה להיות איתו במערכת יחסים". המילים שלו חדרו לי לתוך הלב בחוזקה. אם אני אמשיך להיות זונה אני בחיים לא אוכל להיות במערכת יחסים עם בנאדם. הסתכלתי עליו וכל הדמעות שלי עלו בבת אחת אל העיניים. הזזתי את מבטי ממנו ונתתי לדמעות הקטנות לשטוף לי את הפרצוף. הבעיה היא שאני לא יכולה להשתנות, ואני לא יכולה שוב להיות תלויה בו או תלויה באחרים. כבר חייתי מספיק זמן תלויה על אחרים ואני לא יכולה לסבול את זה. "אל תבכי" ביקש ממני שגיא. "אז בעצם אין לי מה לעשות?" נאנחתי, "אני לא יכולה לעשות כלום?". "אולי תספרי לו?" הוא הציע. הסתכלתי עליו עצובה. "זה ירחיק אותו" אמרתי מיד. הוא הסתכל עליי מנסה להבין מה לעשות.
הטלפון שלי צלצל בזמן השתיקה ביני לבין שגיא. "הלו" עניתי מיד. "מזהה את הקול הזה?" שמעתי. כן, זיהיתי את הקול הזה. "מתי?" שאלתי. "עוד שעתיים?" הוא שאל. "מונית?" שאלתי מיד. "עליי. זוכרת את הכתובת?". "קשה לשכוח" אמרתי. כשאני מדברת את השיחות האלה אני באמת נשמעת חסרת רגשות לחלוטין. "נתראה" הוא אמר והשיחה התנתקה. סגרתי את הטלפון והחזרתי אותו לכיס האחורי של הג'ינס. "לקוח?" שאל שגיא אחרי שתיקה. הנהנתי אליו בפנים עצובות. "את אף פעם לא מסרבת?" הוא המשיך לשאול. הנדתי את ראשי לשלילה. "מה תגידי לירדן?" הוא שאל. הסתכלתי עליו חסרת תשובות. "שאני חייבת לזוז" אמרתי עצובה. הדמעות שוב חנקו לי את הגרון. אני לא רוצה לעזוב, אני לא צריכה לעזוב. אבל אני חייבת לעזוב. אותה בחורת קרת רוח שהלב שלה עשוי מפלדה חייבת לצאת למשימה שוב, להפסיק להרגיש ולתת לסקס להיות רק סקס. אני חייבת לספק את העבודה שוב. "מתי הייתה הפעם האחרונה שלא שכבת עם גבר כל לילה?" הוא שאל אותי בלחש. לקחתי קצת זמן לחשוב על זה. "לפחות ארבעה, חמישה חודשים". הוא הסתכל עליי המום. "בנאדם גם אתה ביניהם" נאנחתי. "כי אני דפוק" הוא לחש לי והסתכל עליי, "פשוט דפוק. אני רק רואה מה זה עושה לך..". "בימים אחרים זה לא ככה" אמרתי ישר, "זה רק ירדן ששינה הכל. בחמשת החודשים האחרונים הכל היה קר כקרח. היחידים שמזיזים לי משהו זה אתה וירדן. אתה כי זה פשוט לא כמו כל אחד אחר. אתה יודע עליי דברים, דברים שלפעמים אני מעדיפה לשכוח. אתה לא מוכן לוותר עליי, ולא מפסיק לעולם לדאוג לי. והוא…" נאנחתי והסתכלתי לתקרה, מנסה להדחיק את הדמעות שמאיימות לבוא בפעם השלישית, "הוא הזיז גלגל שהרבה אחרים מעולם לא הצליחו להזיז".
כשחזרנו אני ושגיא לשולחן התנצלתי בפני ירדן שלקח לי הרבה זמן, שפשוט שגיא תפס אותי לשיחה ישר אחרי שהייתי בשירותים. הוא חייך אליי ואמר שהבירה שלי פה ואני לקחתי שלוק קטן. "אני חייבת ללכת עוד בערך חצי שעה" לחשתי לו באוזן. הוא הסתכל עליי לא מבין. "אבל חשבתי.." "מצטערת" אמרתי מיד, "לא היום". אני במילא איתו לא הייתי עושה את זה כל כך מהר. חשבתי שהוא הבין שברגע שהטלפון מצלצל אני צריכה ללכת. אבל בעצם הייתי ליד השירותים כשזה קרה אז הוא לא זכה לשמוע את זה. "אני אראה אותך לפחות מחר?" הוא שאל אותי. לגמתי עוד לגימה מהבירה והסתכלתי עליו. "יכול להיות, אני קצת לא מרגישה טוב אז אולי עוד יומיים. אני כבר אדבר איתך מחר". "רק שתדעי שבאמת כיף לי איתך" הוא חייך אליי חיוך מובך. הסתכלתי על שאר החברים לשולחן שהיו עסוקים בעניינים שלהם. אפילו שגיא היה תקוע בטלפון. הרמתי את ידי אל לחיו של ירדן ואז נישקתי לשפתיו. טעם של בירה חזקה שטפה את פי בנשיקה הזו. "את רק מוכיחה את הפואנטה שלי" הוא חייך אחרי שזה נגמר. "שמחה שנהנית".