החיים הרגילים של נערה בגילי- פרק 25!

~נקודת מבט של גאלה~
התעוררתי.
הסתכלתי מסביבי וקלטתי את ג'ורג' שוכב לידי, בלי חולצה, וידו מסביבי עוטפת אותי, וגורמת לחום לשטוף אותי.
מצמצתי מהר כמה פעמים, עד שהתאשתתי על עצמי, ואז הבנתי באיזה מצב אנחנו.
הזזתי את ידו ממני במהירות, וקמתי מהמיטה, מתקדמת לכיוון האמבטיה שבחדר, "מה יש? הפרינססה חייבת להראות במיטבה היום?" קולו של ג'ורג נשמע מאחורי.
התעצבנתי, אני לא אוהבת בבוקר:
1. כשמעצבנים אותי על הבוקר
2. כשמעירים אותי בבוקר
3. כשמעצבנים ומעירים אותי בבוקר
4. כאנשים מעצבנים מעירים אותי בבוקר
5. כשאנשים מעצבנים מעצבנים אותי על הבוקר, :)
בסך הכול, הכול אחלה.
בלי להסתובב, קראתי חזרה, "הפרינססה הזאת (אם דגש על הפרינססה) לא סובלת כשמעצבנים אותה על הבוקר, במיוחד אנשים מעצבנים!", ונכנסתי למקלחת.
התקלחתי זריז, ולבשתי בגדים שהיו בארונות הקסם (הארונות האלה שדיברתי בפרק הקודם- אלה שכשמישהו פותח אותם יוצאים בגדים במידה שלו ובסגנון שלו).
לבשתי גופייה שחורה, עם קרטיגן בורדו מעל, מכנסי בויפרנד (אני לא בליברית, אבל אני לא שונאת אותו), נעלי וואנס (אהבות חיי) והתאפרתי טיפה, אודם אדום חזק, שהשפתיים יבלטו, וקצת סומק.
יצאתי מהמקלחת, וראיתי את ג'ורג' כבר לבוש, עברתי לצד השני של החדר וקראתי אליו כשהוא מאחורי, "לא קרה כלום".
הוא גיכח, ולפני שהספיק לומר משהו דני נכנס לחדר הסתובבתי לכיוונו וראיתי את הפנים שלו, כשהוא ראה את ג'ורג'… הוא פער פה ועיניים, אני לא יודעת איך העיניים עדיין נשארו במקום.
"הוא…. הוא ישן פה?" שאל דני בחשש, התקדמתי אליו, והנחתי יד על הכתף שלו, "הכול בסדר אח, אל תדאג, וכן, הוא ישן פה אבל אל תדאג לא קרה כלום" הרגעתי אותו.
הוא הנהן בהקלה, ג'ורג' גיכח ושאל את דני, "למה אתמול ה… איך קוראים לו? אההה, היור הזה לקח אותך?", דני ענה בלי רצון, "סתם, לדבר".
ג'ורג' צמצם עיניים כאילו לא מאמין לדבריו, דני אחזיר אותו צמצום עיניים מה שהפחיד אותי….
"טוב די! בואו אנחנו צריכים ללכת" עצרתי את הצמצומים האלה כי, ממש אבל ממש הם הפחידו אותי…..
ירדנו ביחד לקומה ה21- זו שהיינו בה, וראינו שם את ליליאן ויור ביחד עם ג'ונתן, מסתכלים משהו במחשב.
ליליאן ראתה אותנו וקראה לעברנו, "ילדים בואו לפה בבקשה! אנחנו צריכים לדבר!", הסתכלתי על ג'ורג' והוא חייך אלי, חייכתי חזרה והתקדמנו לעברם.
"אתם צריכים קעקוע" אמר ג'ונתן, ישר פערתי עיניים,מילמלתי מהר ובהיסטריה "מה? למה קעקוע? למה הארגון חייב קעקוע?".
גורג' הרגיע אותי, דני הסביר לי שעל זה הוא דיבר אתמול עם יור.
לבסוף חשבתי קצת… אני עושה את זה כדי לגלות מי רצח את ההורים שלי, אני חייבת, אבל זה מסוכן, לא רק הקעקוע, להיות בארגון זה כל הזמן להסתכן בזה שיכולים להרוג אותך, היתה לי מלחמה.. של הלב נגד המוח.
זה כאילו יש לי פיצול אישיות, שאני ממש אבל ממש לא רוצה שיהיה לי.
"טוב.. החלטתי"אמרתי לבסוף, ג'ורג' ודני הסתכלו עלי במבטים מתחננים, אבל זה כבר לא היה עוזר, החלטתי ואני לא הולכת לשנות את דעתי.
"אני… אני אעשה את הקעקוע…." הודעתי, דני וג'ורג' התנפלו עלי, חיבקתי אותם חזרה והם פשוט מחצו אותי.
עלינו לקומה 23 בה נמצא אולם הקעקועים, נכנסנו, אני הייתי ראשונה, נשכבתי על המיטה לקחו לי את יד ימין, והתחילו לקעקע על כף היד.
"אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה" צרחתי את הנשמה שלי, למה הסכמתי? למה??????
סיימו לעשות לי את הקעקוע וביקשו ממני לצאת ולשבת על הספסלים עליהם חיכו בינתיים, ג'ורג', דני, ליליאן, יור וג'ונתן.
התישבתי ליד ליליאן ורק דבר אחד עניין אותי, הקעקוע.
הסתכלתי עליו, וחשבתי רק עליו, הוא היה כזה:
האות נ'
בזהב
ועליה, נראה נחש זהוב, מוסווה בצבע של האות
איך אני ראיתי אותו? אין לי מושג….