True Love Never Dies

קשה להישאר בבית מחניק שעות, ניתקתי את הטלפון כדי שאף איש לא יפריע לו, סגרתי את התריסים כדי שאור לא יסנוור את עיניו היפות והחומות,כיסיתי אותו בשמיכה כדי שלעולם לא יהיה לו קר שוב.
אתם מבינים, הוא חולה כבר כמה זמן, אז חיבקתי את גופו כשהוא אמר שקר לו, ניסיתי לגרום לאהבתי לחממו לנצח, אבל לבסוף התיאשתי והוא נדם, אז כיסיתי אותו בשמיכה וצפיתי בו רועד תחת לסדינים. כל פעם שהצעתי לו ללכת לרופא, הוא שתק.
כל פעם שאני יוצאת לקנות מצרכים אני נזכרת כמה חנוק בבית הזה ושוקלת לא לחזור, אני מעיפה את המחשבות האלו ממוחי כאשר אני נזכרת כמה אני אוהבת אותו, ובסופו של דבר הכל יהיה טוב בשנית.
אני נשכבת לצידו ומחבקת את גופו, מייחלת להקשיב לפעימות ליבו המוכרות, ידי עוברת בשיערו ונתקעת מעט בעורו החמים.אני נאנחת, הו אהבה, הרבה מאמינים שהיא לא אמיתית. אבל אני האמנתי, וגם הוא.
אני רוכנת לנשק את שפתיו היפות אך כל מה שמושב לי זה מבט אטום, אבל קשה שלא לאהוב אותו.
לפעמים, יש אהבות כאלו, שכשאת רואה אותו את מרגישה כאילו ליבך עולה בגרונך, כאילו מלאכים שרים באוזנייך- מתחננים שתחזיקי אותו בזרועותייך, שכל גלים של ימות שלמים של אהסות מתנפצים לנקודה אחת בליבך, כאילו כל מחשבה אחרת מלבד פניו טסה לכוכבים.
כאילו… לא משנה מה יקרה לו… לעולם לא תוכלי לעזוב.
אני נזכרת באוויר הצח שבחוץ, 'אחזור עוד מעט,' אני מבטיחה.
לפעמים, כשאני מתרכזת בריח בבית-
יש פה ריח של גופה.

אני אוהבת אותך.