ה״אושר״ שלי

כשההורים שלי בחרו לי את השם, הם קיוו שזה מה שיהיה לי כל החיים, חבל שיש לי את הכל חוץ מיזה.. אושר :/
כשהחיים שלך מלאים בדבש אתה לא מתייחס לעקיצות, אבל כאשר החיים שלך בנויים מאוסף של שברים וחתכים, זיכרונות מדכאים, מה אתה צריך לעשות? לשתוק ולהבליג?
כשהייתי קטנה תמיד אמרו לי ככל שתדעי יותר, תביני פחות. היום אני כבר בת 16 מבינה יותר משאני צריכה לדעת.
לא כיף לקום בבוקר כאשר החלום שלך עדיף על המציאות,ללכת עם חיוך מזוייף, לבכות כל לילה מתחת לשמיכה, לשמוע שירים דיכאוניים, לקוות שמחר בבוקר את לא תתעוררי, לדבר עם אנשים על הבעיות שלך שבעצם זה לא מעניין אותם, שההצעה הכי טובה שלהם היא״תשתני מאמי את הבעיה כאן״.
להרגיש נבגדת בעולם האכזר הזה, עם הגזעונות, עם הצביעות, עם הרוע! , למה זה מגיע מכל האנשים בעולם הזה דווקא לי ?!
את לא יודעת מתי זה ייגמר אבל יש לך תקווה, תקווה שיום אחד כל זה ייגמר ואת תחיי את החיים שלך כמו שתמיד רצית.
בכל זאת זה לא אשמתי שנולדתי לחיים האלה, למשפחה הקרה הזו, לחברה האכזרית הזו.
והמשפט ״התאבדות זה פיתרון קבוע לבעיה זמנית״ לא יוצא לך מהראש ואת שוב ושוב תוהה האם הבעיה הזו בכלל זמנית.