אהבה אילמת פרק 31 1D תהנו!

הארי:
רצתי לליאם בשיא המהירות ודפקתי על דלת חדרו
'מי שלא תהיו לכו מפה כבר!'
" ליאם זה הארי" אמרתי בשקט
" נו תפתח לי כבר!" צעקתי
" לך מפה הארי" הוא צעק
" אני לא הולך מפה עד שתגיד לי מה קרה "
" הארי , אני נשבע לך שעם אתה לא זז מפה אתה תצטער על זה"
" נו ליאם אני צריך אותך " אמרתי בהתחננות
לא שמעתי קול. צעדים התקרבו אל הדלת ופתחו אותה. מולי ראיתי את ליאם גרוע ממה
שתמיד הוא נראה.
" הא! ואני זקוק לחברה שלך" הוא צעק ופוצץ אותי במכות. כמובן שהחזרתי לו ושכמעט הוא
חנק אותי ראינו מולנו רגליים רזות ולבנות כמו סיד.
" באמת? הארי? ליאם?. חשבתי שאתם יותר טובים מזה ." אמרה ניקול ובעייניה הכחולות המהפנטות ביצבצו כמה דמעות.
" עזבו אותי כבר. מתי תבינו שאני לא בובה של אף אחד ?!" היא צעקה ואני והוא קמנו לחצנו ידיים.
" אני הולכת מכאן " היא אמרה והלכה באיטיות. לאט לאט לאט. עד שהיא נפלה.
ראשה העדין נפל על הרצפה בבום וניגשתי לנשק אותה ולהרים אותה.
ליאם נכנס לחדרו ונעל את הדלת. כנראה שהוא רוצה להיות לבד
~~~~~~~~~~~~~~

ניקול:
התעוררתי בחדרי שכולם מתקהלים סביב המיטה המלוכלת שלי.
" תעופו מפה. כולכם " לחשתי בקול צרוד
" אבל.. אני צריכה לדבר איתך" אמרה אמבר
קמתי והתמתחתי לאט לאט. לקחתי את המפתחות של החדר ואת הארנקק שלי ויצאתי לאט.
ניסו לעצור בעדי אבל לא הסכמתי. ירדתי למטה ללובי של המלון "מילאנו" שבפריז . לקחתי חפיסה של קפה שחור חזק, קרעתי את שולי השקית ותחבתי את תוכן השקית לפי. הטעם היה מר ומגעיל אבל פתאום יכולתי לרוץ קצת, להשתחרר. עליתי למגדל אייפל. הנוף העוצר נשימה שהיה גרם לגופי להישאר בתחושת הרמונייה. כבר היה שעת ערב מאוחרת ולא היה שם אף אחד.
" או מון אמי פריז, עיר האורות. "תמיד חלמתי להיות פה ולצרוח משהו שעולה לי בראש מראש המגדל.
נשמתי אוויר וצעקתי בקולי:
" פיצה עם זיתים!!!!!!!!! " שיואו זה כ"כ מרגיע.
ירדתי למטה ורצתי בחזרה למלון. מאחורי עמד הארי והחזיק במותני ומשך אותי אליו
" הארי. תעזוב אותי" הוא חיבק אותי ולחש
" תזרמי יש פה פאפרצי" הוא אמר ונישק אותי נשיקה צרפתית. ראיתי שהוא נהנה וגם אני עצמתי את עיני ונהנתי מכל רגע..