סיפור אימה – הקדמה

הוא רודף אחרי, הוא ממש לידי, הוא רץ עלי מהר כאילו הוא אריה ואני צבי, כאילו אני ארוחת הערב שלו!!!!.
מכנסי הטרניג האפורים שלי כבר נקרעו, החולצה הצהובה שלי לא כל כך עוזרת לי לברוח, והשיער השחור שלי כבר פרוע ומלא עלים, ואותו אני בקושי רואה. יש לו בגדים בצבע כחול כהה שעוזרים לו להסתתר, ואני רואה לו רק את העיניים בגלל הברדס, יש לו אקדח בכל יד, ועוד שתי אקדחים בכיסים, ושני רובים בגב.
הוא התחיל לירות עלי בגב, ביד, וברגל, כל הכדורים פגעו, ברגלי זלג דם, נפלתי הדם שזלג ממנה נהיה שחור, הרגשתי שאני עומד להתעלף, הרגשתי שאני עוד שניה מת, אך לפתע הוא הרים אותי, ולמזלי הביא אותי לבית חולים. הוא עזר לי הפצעים הגלידו ונהינו כמו משפחה עד שיום אחד הוא ירה בי בראש, וקבר אותי ליד עוד אלפי בורות מכוסים, שכנראה גם בהם יש גופות ,פתאום האדמה החלה קצת לרעוד, וזומבי אחד יצא מהאדמה, האיש עם הברדס ירה בו שלוש יריות, והזומבי נפל חזרה לקבר, הוא כיסה אותו בעוד חול, ואז ירה בי יריה אחרונה, ואמרתי רק מילה אחת:
מוח!!!!!.
(הסוף)