מלאך שומר-פרק 8

"לכי לישון" שמעתי את האיפוק והחיוך בקולו וזה גרם לי לחייך גם כן.
בהססיות הנחתי את ראשי על כתפו החסונה וזרועו באחת הקיפה אותי הרגשתי כל כך מוגנת אך באותו זמן חשופה. הרגשתי את שפתיו מנשקות את מצחי ועצמתי את עייני, נותנת למחשבות לתפוס פיקוד… חשבתי על שפתיו.. על ידיו.. עליו…
_____________________________________
כל ערוצי החדשות דיברו על הרצח של אותו אנס סידרתי
"באמא'שלהם" סיננתי "אין להם על מה לדבר? " ריי בדיוק התארגן לריאיון עבודה , הבטתי בו מתקשה לסדר את העניבה וזה שעשע אותי.
"באמא'שלהם" פשוט חזר אחרי ועדיין ניסה לסדר את העניבה, שמטתי את השלט על הספה, וקמתי אל יד עומדו מול המראה, והבטתי בו, הוא היה ניראה מגוחך כל כך, עיניו המבולבלות מנסות להבין כיצד הבד המאורך והמוזר הזה עובד.
"תן לי" מלמלתי, הרמתי את צווארון החולצה והנחתי את העניבה הסגולה על כתפיו,
'ימין לשמאל, מתחת מעל, בפנים החור ולהוציא' שיננתי בלבי כפי שזכרתי את נשות הבעלים הקודמים שלי עושות,
לא יכולתי להביט בעיניו אך הרגשתי את מבטו לוכד אותי, מתחתי את העניבה וקיבלתי את הצווארון ידי נשארו למספר שניות על כתפיו מרגישות אותו, הבטתי מעלה ומבטינו הצטלבו,
"תודה" ריי לחש אלי "את מלאך" הוסיף ורכן אלי, שפתיו נשקו לשלי אך רק ברפרוף,
"אתה חייב ללכת?" שאלתי ,כל כך רציתי שהוא יישאר איתי היום,
"אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות כאן" הוא חייך את החיוך המרגיע שלו וגרם לדבריו לא להישמע מלחיצים בכלל.
"תחזור?, שאלתי בהיסוס
"זה הבית שלי" הוא השיב בנעימות גורם לי להרגיש מטומטמת עם השאלה
הוא עמד מול הדלת עם התיק משרדים שלו בידו וניראה כל כך רשמי, ניגשתי אליו ומתחתי את חולצתו "אז אל תשכח מה מחכה לך בבית-שלך" לחשתי בתוך אוזנו בקול הכי מושך שמצאתי בתוכי, משום מה לא הייתה לי הרגשה טובה בקשר להיום ולא ידעתי למה.
"תנסי לא להתגעגע יותר מדי" הוא קרא אלי מהמדרגות לאחר שהתאושש,
"אני אנסה"לחשתי לעצמי, הבטתי בו ממהר אל המכונית, כולו מבולבל מחפש את המפתחות לרכב, חייכתי ,
ראיתי אותו מטפס חזרה את כל המדרגות עד הבית, כל הזדמנות להשאיר אותו עוד כמה דקות איתי הייתה טובה וגנבת המפתחות הייתה הזדמנות נהדרת,
"מחפש את זה?" שאלתי אותו בעודי מחזיקה את המפתחות,חייכתי חיוך מתגרה.
חיוכו שלו היה מרתק והוא ניסה לתפוס את המפתחות מידי אך חמקתי.
"אה אה אה" ניענתי בראשי וסימנתי עם ידי השניה על פי רומזת לנשיקה
"חצופה" הוא פלט אך מפיו זה היה נישמע כל כך טוב, הוא ניגש אלי ושאב אותי לנשיקה כאילו מנסה לסחוף את כולי אל תוכו,תוך כדי הנשיקה שמתי את המפתחות בידיו , עכשיו יכולתי לתת לו ללכת.
"אל תישרפי את הבית" הוא קרא אלי בפעם השניה היום מהמדרגות
"לא תכננתי " השבתי קצרות והבטתי בו נוסע עם המכונית,
פתאום בבת אחת נתקפתי חרדה, לא רציתי להישאר לבד, לא הרגשתי בטוחה
"תינשמי" ציוויתי על עצמי כמו שהיה מורה לי ריי במצבים כאלה.
"עכשיו תעסיקי את עצמך" ציוויתי עלי שוב, וכך עשיתי
הדלקתי טלוויזיה- סרט נחמד -נגמר הסרט- כיביתי טלוויזיה הבטתי בשעון- 12:50
ניגשתי למקרר – שאריות מסטארבקס -חיממתי- אכלתי -סיימתי לאכול הבטתי שוב בשעון-13:08
נכנסתי לחדר השינה- סידרתי את המיטה – הבטתי בתמונות שעל הקיר- הבטתי שוב בשעון- 13:30
הדלקתי שוב את הטלוויזיה- הסרט מטריקס ישן אבל טוב- ראיתי גם שנות ה'70 הבטתי שוב בשעון 16:03
'אני חייבת לעשות דברים לאט יותר חשבתי לעצמי וניגשתי שוב למקרר בעקבות הרגשת כאב קלה בבטן-טוסט עם חמאה פלוס יורגוט ניגשתי שוב לטלוויזיה השעה הייתה 16:46
ריי היה אמור לחזור לפני רבע שעה, לא פחדתי אך קצת חששתי לא הייתה לי הרגשה טובה גם ככה לגבי היום,
הנחתי את ראשי על הכריות בספה ומהר מאוד הרגשתי את העייפות משתלטת עלי
___
צילצול הטלפון היה זה שהעיר אותי, היה כבר חשוך בחוץ ועכשיו פחדתי, ריי עדיין לא חזר
מיד עניתי לטלפון
"ליאן?" שמעתי את ריי בצד השני של הקו כל כך שמחתי שזה הוא, התמלאתי הקלה
"הו ריי אני כל כך שמחה לשמוע ממך כל כך דאגתי כבר חשבתי שמשהו קרה , אתה לא מבין איזה סיוט עבר עלי הזמן עבר כל כך לאט" שטפתי אותו ברגשות היום שלי אך הוא קטע אותי
"ליאן אין לי הרבה זמן" הרשמיות שבקולו הלחיצה ופחדתי שכל חששותי אומתו ברגע זה
ריי אל תגיד לי שאתה ב_______"
נשיפותיו אימתו את דבריי ואני התחלתי לרעוד ' לא זה לא קורא לי'