פאנפיק – Frozen: הסיפור האלטרנטיבי

רוח חורפית יללה על פני מי הפיורד, סוחבת על גבה פתיתי שלג וצובעת את רעפי גגות הבתים בלבן.
הירח עמד איתן ותפס את משמרתו בשמי הלילה, חודר דרך ענני הסופה הכבדים, גורם לשלג הנערם ברחובות לזהור באור בוהק ומסנוור.
הארמון עמד על צריחיו הגבוהים כשומר על העיר, אך גם מופרד ממנה בחומות אבן קרה.
הרוח פרצה דרך חלון החדר אל חדר הילדות המלא בצעצועים מקצה לקצה ושני מיטות כבירות אשר מלמלה נתלית מהתקרה מעליהן. הרוח קיררה את הקירות מכוסות הטפט הוורוד וציננה את האח שבערה באש נמוכה אך מחממת.
הצינה גרמה לענייה הכחולות של אנה להיפקח ולחפש את מקור הרוח. שערה האדום כאש התבדר ברוח העזה ופרצופה התעוות למגע הקור, גורם לנמשיה להצטופף אל אפה הקטן. היא הורידה את השמיכה הוורודה מעליה ומיהרה אל החלון במטרה לסוגרו, מנסה למצוא דרכה בין מבוך הצעצועים בכדי לא להעיר את אחותה הגדולה, אלסה.
היא עלתה אל אדן החלון העשוי זכוכית ועלייה ציורים צבעוניים המתארים את גדולתה של הממלכה על ידי סיפורי גבורה כאלה ואחרים.
אנה סגרה את החלון והביטה החוצה. בניגוד לחדרה החם, בחוץ השתוללה הסופה וכיסתה את כך הנראה לעין בשמיכה לבנה וזוהרת. היא הבינה כי אינה יכולה להירדם שוב והסתובבה לעבר אלסה שישנה שינה ערבה.
שערה הבהיר של אלסה היה קלוע בצמה עבה וגלש מראשה אל שמיכתה הכחולה. הוא נראה כסופת שלגים מתקרבת על רקע שמי לילה בהירים.. אנה ניגש בזהירות אל אחותה הישנה וטיפסה, במאמץ קל, אל מיטתה.
"אלסה…", לחשה אנה ונגעה קלות בכתפה של אחותה, "התעוררי…"
אלסה מלמלה משהו והסתובבה במקומה, מפנה את הגב אל אנה.
אנה לא וויתרה, עברה לצידה השני והפעם דחפה את אלסה ביותר חוזקה, מעירה אותה בכוח. "התעוררי כבר", אמרה בקול לחוץ.
אלסה קמה בפתאומיות, עיניה הקרות כקרח נועצות מבט חודר וזועם באנה. "מה רצונך, אנה? את לא רואה כי אני ישנה?", שאלה בסמכויות.
"אני לא יכולה להירדם שוב…", אמרה אנה בתמימות, "בבקשה ספרי לי סיפור."
אלסה נאנחה והתרוממה לתנוחת ישיבה. היא ידעה איזה סיפור ירדים את אנה, איזה סיפור היא אוהבת.
"בממלכתנו קיימת נבואה", התחילה אלסה בקול דרמטי, "נבואה אפלה וקודרת, נבואה הטוענת להריסתה של הממלכה", עצרה אלסה ונהנתה ממבט ההשתאות על פניה של אנה. עיניה של אנה נצצו בציפייה בעוד אלסה מותחת את הסיפור. "האגדה אומרת כי רוח חזקה תעלה על הממלכה, תקפיא את מימיה ותושביה", אמרה והניעה את ידיה כתנועותיה של הרוח המשתוללת בחוץ, "רוח זו תהפוך את הקיץ לחורף, את האור לעלטה, ואת החום לכפור. רוח זו תבוא מידיה של מכשפה נוראה ולב קרח לה. היא תנסה להמיט חורבן על הממלכה", אמרה וראתה את אנה מתכווצת בפחד. אלסה ליטפה קלות את ידה והמשיכה בסיפור – "אך הנבואה מספרת גם על ישועה שתגיע מגיבור גדול, גיבור אשר יארגן צבאו ויילחם במכשפה הנוראה, ינצחה ויביא לסוף החורף. הוא זה שיאיר את הממלכה, זה שיצילה. אך דבר כזה יגרור תוצאות נוראיות, קורבן", חתמה אלסה את הסיפור.
"קורבן?", שאלה אנה.
"לא קורבן רגיל, לפי הסיפורים, אלא קורבן שימות על הגנת הממלכה", הוסיפה אלסה את אשר גילתה לאחרונה.
"זה ייקרה לנו?", שאלה אנה בקול מבוהל.
"לא נראה לי…", הרהרה אלסה, "המכשפה צריכה להיות מבית המלוכה, המלכה למען האמת".
"אז ניצלנו!", צהלה אנה, "את המלכה העתידית שלנו, ואת לא מכשפה", חיבקה את אלסה.
אלסה נשקה על ראשה של אנה ואמרה: "לילה טוב אנה."
"לילה טוב", אמרה אנה, קפצה ממיטתה של אלסה, רצה למיטתה שלה, עלתה אליה, כיסתה עצמה ונרדמה מיד.
אלסה הסתכלה על אנה הישנה, חייכה ונרדמה בעצמה.

***

שינתה של אלסה הופרעה על ידי תחושת קור.
היא התיישבה במיטתה ושפשפה קלות את עיניה.
היא הסתכלה לכיוון אנה וראתה כי היא ישנה. 'כנראה היא אינה רגישה לקור', חשבה והביטה לחלון, אך הופתעה לגלות שהוא סגור.
"מוזר…", לחשה בתמיהה, "מאיפה באה הצינה הזו?".
היא חיככה את ידיה זה בזו, אך נוכחה לדעת כי דבר זה רב מגביר את הקור שחשה. היא הביטה על ידיה ופיה נפער. בין שני ידיה נוצרה שכבה קלה של קרח. היא ניסתה להעיף את הקרח מן ידה בסילוק יד, אך מתוך כף ידה נורה פרץ קרח שהקפיא את אחד הצעצועים.
אלסה ירדה במהירות מהמיטה והחביאה את הצעצוע תחת מיטתה. 'מה קורה פה?', חשבה בקדחתנות, 'מה קורה לי?'
היא חשה קור זורם בכל רחבי גופה. ידיה היו קפואות, אך באופן משונה זה לא הפריע לה, היא הרגישה מלאת עוצמה. היא הרימה את ידה וניסתה לשלוט בתחושת הקור שהרגישה, וראתה כי פתיתי שלג החלו לקפוץ מקצה אצבעה אל רצפת החדר.
"שלג?.. איך זה ייתכן? איך זה קורה?", אלסה שאלה את עצמה בבלבול.
היא ניסתה להדחיק את תחושת הקור וראתה שידיה כבר אינן קפואות, והקור שמילא אותה קודם לכן כבר נחלש, אך תחושת הצינה שזרמה בעורקיה עדיין שררה.
"אני מסוגלת ליצור שלג וקרח באמצעות קסם? הייתכן שהנבואה נכונה?" אלסה אמרה לעצמה בחשש. "לא.. זה לא יכול להיות.. אני אינני מכשפה ולעולם לא אפגע באיש!" אמרה בניסיון לשכנע את עצמה.
"אני לא אוכל לגלות לאיש על כך.. אם אעשה דבר-מה כולם יחשבו אותי למכשפה!", אמרה אלסה, "אצטרך לשמור על זה בסוד מפני כולם, לפחות בינתיים" היא לחשה לעצמה בזמן שהתעטפה בחזרה בשמיכתה בתוך מיטתה.
הצינה בחדר השינה המלכותי של הבנות שכחה כאשר אלסה נרדמה, ושתי הבנות שקעו בשינה עמוקה שנמשכה עד ליום המחר.