משפחה ~פרק 19~

קמתי בבוקר והרגשתי כאב ראש רציני.התיישבתי למצב ישיבה, ושמתי את ידי על ראשי.ראיתי את כולם יושבים על הרצפה ומדברים.קורטני ראתה שהתעוררתי והגישה לי כוס מילקשייק. "למה?"שאלתי מגחכת."לפי מה שקראתי,ולפי מה שהמבשלות אמרו לי,מילקשייק עוזר להנגאובר לעבור"אמרה לי בחיוך. התחלתי לשתות,וזה עזר לי."על מה דיברתם?"שאלתי והלכתי לקחת כדור נגד כאבים."דיברנו על העבודות לעתיד.אני רוצה להיות פסיכולוג בתיכון" אמר לי אדמונד והסתכל עלי."אני רוצה להיות יועצת בחטיבות"אמרה ליל בחיוך."אני רוצה לעצב בגדים ותפאורה בהופעות והצגות"אמרה קורטני מחוייכת ומאושר. "אני יהיה כאן רופא"אמר לי גריי.הוא כבר רופא כאן כנראה."ואני אשאר מורה כאן"אמרה אליס בהרמת ידיים. "אני המשיך את העבודה של אריק"אמר לאו בחצי חיוך."ואתם?איאן ומייק,מה איתכם?" שאלתי והסתכלתי עליהם."לא יודע,אני לא מצאתי מה מתאים לי"אמר לי מייק."גם אני"אמר לי איאן."ומה את רוצה להיות?" שאל אותי אדמונד."אני..אני רוצה להיות סופרת"אמרתי בחיוך בטוח."אני חושבת שתיהיה סופרת נהדרת.יש לך כתיבה נפלא"אמרה לי ליליאן בחיוך."איך את יודעת איך אני רושמת?" שאלתי והסתכלתי עליה בחשד."סתם,ניחוש פרוע"אמרה וראיתי שהיא מסתירה משהו."חיטטת לי בתיקיות במחשב?"שאלתי אותה בצעקה."התעניינתי!"צעקה עלי עם קול שעומד לבכות."מי עוד קרא? אני כבר רואה את המבטים"אמרתי והסתכלתי עליהם.וכולם הרימו יד."מה הטעם בפרטיות אם אין אותה?"שאלתי את עצמי בייאוש ורכנתי את ראשי לרצפה."נו מצטערים, אבל את באמת כותבת יפה.את תוכלי ותצליחי להיות סופרת נהדר"אמר לי איאן מעודד."למה בכלל דיברתם על זה?" שאלתי והתיישבתי לידם ושתיתי מהמשקה."כי,מתברר שכולנו נעזוב באותה שנה,נו,חוץ מלאונד."אמר אדמונד בצער קטן."מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת."אני וקורטני נשאר שנה"אמר לי אדמונד עצוב כי הוא צריך להשאר באותה כיתה."אבל לאו ימשיך,והוא ינסה עם החלום שלו"אמרה קורטני והסתכלה על לאונרד."זה לא חלום.זה יקרה.אמי עדיין לא מכרה את הפיצרייה,אז אני המשיך את העיניין" אמר בביטחון מלא. "ואנחנו נעזור לך"אמרה ליל בחיוך."אני רוצה להסתדר לבד" הוא אמר והסתכל עליה."לאו,אתה צריך להכין פיצות,למכור אותם, ואז לשלם מיסים.מה אם לא יהיה לך מספיק כסף?הכל יהרס" אמר לו גריי."אז אולי אם זה יהיה מצב חירום אני אבקש עזרה"אמר בהרמת ידיים."נעזור לך בהתחלה.סתכל,עכשיו ינואר. ואתה כנראה גומר את השנה ביוני. ואז אתה חופשי מהפנימייה הזו, ועובד בפיצרייה."אמרתי לו והסתכלתי עליו."ואז בקיץ אין לימודים מין הסתם,נותנים לנו בית ואוכל.רק שאנחנו עובדים בזמן הזה או בפנימייה או במקום בחוץ.אז אנחנו נעזור לך להכין את הפיצות מוקדם בבוקר,ונעזור לנקות,ואז נלך לעבודות שלנו. טוב, אני אנוח"אמר לו אליס."הא,זה למה להיות רופא זה מבאס,אין יום חופש.."אמר גריי ורכן לרצפה."אתה עדיין תעזור"אמרה קורטני ודחפה אותו קצת."יש לי ברירה?"שאל והסתכל עליה. "אה..כן, לברוח מפה לעזעזל"אמרה קורטני עם חיוך רשע מזוייף. "עוזר" אמר בטון מזלזל."אל תתעצל,תעזור לילד להמשיך את חלום האב שמת"אמרה אליס מעודד את גריי."שיהיה,אין לי ממש ברירה אחרת" אמר בהרמת כתפיים."אני לא צריך עזרה"אמר לאו."אתה צריך ואתה תקבל,תפסיק להיות כמו קטיה"אמרה ליל."הי!!" אמרתי לה כועסת."נו מה אני יכולה לעשות?שניכם לא רוצים עזרה כשאתם צריכים"אמרה בהרמת ידיים.אז שנינו שתקנו."אז סיכמנו, כולנו נעזור לאחר להשלים את החלום שלו"אמר אדמונד בחיוך. וכולנו הסכמנו.