תיזכרי

"תיזכרי"הם אומרים לי בכל יום,הם חושבים שלהיזכר בכל מה שהיה לוקח ביום,שזה פשוט מעין צירוף של חלומות אשר הם זכרונות,שלא מכאיבים וכואבים.
הם חושבים שלא קשה עכשיו לדעת שכל מי שחשבתי שאני כבר לא אני.
הם מביאים לי דברים כדי שאוכל להיזכר מהם אבל כלום לא עולה בראשי.
הם חושבים שאני בדיוק כמו שהייתי תמיד עם האמירות שלהם האלה:"את לא אוהבת,תפוזים מה שכחת?" ואני שונאת את זה במקום שהם יתנו לי להכיר את עצמי מחדש הם פשוט רק ממלאים אותי בדעות קדומות לפני.
"אני לא מי שהייתם פעם"אני רוצה לומר להם אבל לא אומרת בכוונה כדי לא לפגוע בכל מאמציהם.
הם רוצים שאני יזכר באהבה שלי ואחזור אליו,הם אומרים שהיינו הזוג המושלם.
והוא,הוא מצידו בלי לחץ אבל רואים שהוא רוצה שאני יזכור יותר מכל.
אני כבר לא יודעת מה אני יעשה בכל כך הרבה לחץ מכל כך הרבה צדדים.
אני אוהבת את מי שהייתי,ואני לא רוצה לאבד את אישיות החדשה שלי,אבל גם רוצה להיזכר ולא לאכול רק סיפורים על חיי.
אני לא יכולה יותר,אני מרגישה שאני עומדת להשתגע,הם רוצים שאני יהיה בדיוק כמו שהייתי לפני האיבוד זיכרון,אבל אני לא יכולה לעשות את זה,אני מרגישה שהם מספרים לי על אישה זרה אשר לא דומה לי בכלום לא בתכונות ולא בחיים עצמם היא הייתה אמיצה ואני פחדנית.
אני פוחדת מכל כך הרבה דברים אבל יותר מכל מהאמת.
הם כבר מתיאשים ממצבי ולא מנסים לגרום לי להיזכר וזה משום מה עושה לי טוב.
זה נותן לי יותר אוויר לנשימה.
ולבסוף ההצלחתי הצלחתי להיזכר בזיכרון קלוש שכולנו ביחד בו,מדברים וצוחקים.
ואני מספרת את זה לכולם והם מבינים שהם לא צריכים ללחוץ עליי זה פשוט יבוא מעצמו.
ופתאום הזכרונות חוזרים אליי ואני מרגישה שוב שלמה.