כפיות- פרק 8

"שאלות?" הציע שגיא אחרי שהכל נגמר. הרבה זמן לא התפרקתי כמו שהתפרקתי היום, ונראה לי ששגיא לא סבל. המחשבות עברו בינו לבין ירדן כל הזמן, ושוב שתקתי. לא הייתי מוכנה להגיד שום דבר על הפגישה שהייתה עם ירדן. אני בכלל לא יודעת אם הוא יודע על זה משהו. שכבנו על המיטה שלו עם הראש על התקרה, ערומים מתחת לשמיכה התכלת שלו. הראש שלי היה על הכרית הלבנה הנעימה. המיטה שלו והמצעים שלו תמיד נראים כאילו יצאו הרגע מקטלוג של מוסף רהיטים.
"תתחיל" נאנחתי. הוא הרים רגע את גופו אליי והסתכל עליי. "את אף פעם לא אומרת ישר על ההתחלה שאפשר" הוא אמר לי והסתכל עליי. "פעם אחת נותנים לך את מה שאתה מבקש, לא תנצל את ההזדמנות?" חייכתי. הוא צחק וחזר לשים את ראשו על הכר. לא היה לי כוח ללכת לשום מקום, אחרת כבר הייתי הולכת מזמן. ירדן הצליח להזיז משהו שהרבה אחרים לא הצליחו להזיז. האיבה והכעס שנתתי לו כמעט כל הפגישה, השקט וסתימות הפה, שום דבר מזה לא הפריע לו. אני חושבת שהוא הסיבה שפשוט לא עזבתי את המקום של שגיא. הייתי צריכה להיות במקום שנוח לי בו ולנוח ולתת למחשבות לנוח. הקטע הוא שאסור שיהיה לי נוח אצל שגיא, אני לא יכולה להתרגל לזה. כל מה שהמשיך לרדוף אותי זה איך אפשר לצאת עם מישהו ובמקביל לשכב עם כל כך הרבה בנים אחרים.
"את זוכרת איך נפגשנו?" הוא שאל. נו מה הוא מסטול מנוסטלגיה? חייכתי לעצמי חיוך קטן. "כולה תיכון" אמרתי לו מיד, "זה לא כזה סיפור". העברתי את מבטי אליו והוא חייך חיוך קטן. "לא התכוונתי לזה. הפגישה הראשונה הזו שלנו" הוא אמר. החיוך כבר ירד מהפרצוף. "אז כן אני זוכרת. תורי לשאול?". "לכי על זה". "למה?" שאלתי מיד, "למה זונות?". הוא נשך את שפתו והשאיר את המבט אל התקרה. לא הייתי בטוחה שהוא בכלל יענה, ובכלל מה הוא חייב לי, כלום. "אני לא בנאדם של מערכת יחסים" הוא אמר מיד, "וסיפוק מיני מעצמך בגיל עשרים וכמעט חמש, מאוד קשה לספק. לא הכרתי את העסק הזה, רק שמעתי עליו מחברים. פעם אחת כשבאמת הייתי על הקרשים חבר פשוט נתן לי מספר טלפון. הייתי חצי מסטול באותו לילה" הוא נזכר ואני ראיתי את גלגלי המוח שלו עובדים, "וזה עשה לי ממש טוב. היא התחילה בגרושים, הסכומים לא הפריעו לי, ומאז אחרי שעברתי לבית לבד זה פשוט הפך לשגרה". הסתכלתי עליו והתרוממתי, עדיין מחזיקה את השמיכה כדי לכסות את פלג הגוף העליון. שיערי גלש על צד ימין של הגוף וניסיתי להבין מה הוא אומר לי. הרגשתי את ידו החמימה מתחילה לגעת בגבי העירום. עצמתי את עיניי למגע הנעים הזה. "רוצה?" הוא שאל מיד. הסתכלתי עליו במבט עצוב. "כן, מאוד" אמרתי לו לא מהססת. הוא קם מתנוחת השכיבה והתקרב אליי. הידיים החמות והגדולות שלו התחילו לעבור על כל הגב, מעסות כל חלק ומשחררות את כל השרירים התפוסים. "כיף?" הוא שאל בצחוק קטן. "מדהים" אמרתי מיד.
"תורי?" הוא שאל כשהוא ממשיך לעסות את גבי. הנהנתי כשהוא לא מסתכל על עיניי. "למה את תמיד בורחת אחרי שזה נגמר?". לקחתי כמה שניות לחשוב על זה. "מבחינה נפשית הסיטואציה לא מאפשרת לי להישאר ללילה אצל הבנאדם ששכבתי איתו. יש חוקים שאני לא עוברת, יש לי כמה כאלה. אחת מהם הוא זה, ההתכרבלות, ההישארות ביחד גם אחרי. אני מרגישה שדווקא בזמנים הקטנים האלה של הלילה כל הרגשות פתאום יכולות לבוא, ואני מעדיפה לא לתת להן בכלל להגיע". הוא שתק, ואני שתקתי בתגובה. שמעתי אותו נושם כמה נשימות ועדיין לא מרפה את המגע מהגוף שלי. הוא פשוט מעכל את כל מה שאני אומרת. "אוקיי" הוא אמר לבסוף, "תורך". "אני מושכת בעינייך?" שאלתי. שמעתי אותו מצחקק צחוק קטן וילדותי. "אני שוכב רק עם איכותיות" הוא אמר לי. לא יכולתי להסתיר את הצחוק שלי.
"איפה את ישנה?" הוא שאל כשעברנו לשבת אחד מול השנייה. הרבה זמן לא ישבתי ככה פשוט עם בנאדם, דיברתי. הוא היחיד שאני באמת מדברת איתו. אמנם אני הזונה שלו, אבל הקשר שלנו בעיניי הוא הרבה יותר מזה. לי כבר לא נעים לקחת ממנו כסף, וזה אף פעם לא קורה. "דירת שותפים במרכז העיר" אמרתי לו. את הפרט הזה מעולם לא אמרתי לו, "לא שיא היופי. בטח לא כמו פה" חייכתי. הוא חייך חיוך מובך. "אני הצלחתי?" אמרתי אחרי שחשבתי טוב איך לנסח את השאלה הזו. הוא הסתכל עליי לא מבין. "העבודה שלך". הוא צחק. "הוא סגר איתנו, כן. סחתיין באמת. לא יודע איך הצלחת אבל זה היה משהו. יש לי אלף בשבילך, חלק זה גם בונוס על העבודה". "זה יותר מידי" אמרתי לו רגועה. הוא הסתכל עליי צוחק. "זה בסדר, באמת. את צריכה את הכסף הזה כדי לחיות טוב, אני יודע". שגיא גם ידע על העבר שלי, הוא ידע מאיזה משפחה הגעתי. את כל הפרטים האלה הוא שמע בין סקס אחד לסקס אחר. בתיכון אף פעם לא היינו בקשר. אני זוכרת כמה הוא הופתע לגלות שזה העסק בו אני עוסקת, אבל שבפעם הראשונה בכלל לא דיברנו על זה. שנינו זיהינו אחד את השנייה וזה היה באותו ערב סקס מאוד רגוע. היינו נבוכים.
"כמה את מרוויחה בשבוע?" הוא שאל אותי. אם יש שאלה שאני שונאת זו זו. "קח בחשבון שיש בכל ערב לפחות אדם אחד, והמינימום זה שש מאות, בדרך כלל מתקרב לשבע מאות, או טיפה יותר. רוב מי שאני הולכת טחון בכסף. שבע מאות כפול שבע- ארבעת אלפים תשע מאות נטו בשבוע". "איך הגעת למצב שאת כל כך פופולרית?". "אמן אמיתי" צחקתי, "לא מגלה את הסודות שלו".