עקבות – פרק 2.
הנחתי לזה, לא ממש עניין אותי מי עשה את הגרפיטי,רק שאני יודעת-שהמורה שלי תתעצבן מאוד מזה.
הנחתי את התיק שלי,וצעדתי למסדרון הלוקרים,באי חשק. פתחתי את הלוקר שלי והנחתי כמה ספרים של אתמול,
שלא עשיתי מערכת.
מה שהיה אתמול היה פשוט שערורייה.אני לא חושבת שאלך יותר למסיבות.
ואני בכיתי כמו מטומטמת.
תמיד היה וויליאם וגנר,מטומטם.אבל אהבתי אותו, הוא היה החבר שלי,כמובן.
אך לא חשבתי- שהוא יעשה את זה, להתנשק אם מישהי אחרת,במו עייני, כשאני בוכה מולו בכי תמרורים, והוא פשוט מחייך חיוך רחב, והבלונדינית שלידו? משלשת לי אצבע, בעודם מתחבקים.
ואז מתנשקים.
ברחתי לשירותים,כן,באותו לילה, ניסיתי למצוא את עצמי. כי הייתי כ\"כ עצובה.
הלכתי לבר, והזמנתי שוט גדול של וודקה.
הטעם החריף צרב לי את הגרון, עורר מהומה ובעיקר חריפות במורד גרוני.
ואז- חזרתי הביתה, עצובה, כשהדמעות הרבות שלי,נבלעו ונמרחו ביחד אם האיפור הסקסי והשחור, כמו שוויל אמר לי. עד שהדמעות הגיעו לפי, טיפות הדמעות הן מתוקות, כמעט כמו סוכר. אבל לבכות-זה מר.
אני ידעתי שהוא יעשה את זה.
ידעתי.וויל תמיד היה ויהיה מגעיל,בוגדני ורמאי.
אבל אני צריכה לקחת הפסקה מבנים, ומסיבות.כן,ושוטים.
ראיתי את הארי סטיילס,תלמיד כיתה י\"ב. מתקרב, אני צריכה לחזור לכיתה שלי-חשבתי.
כשהתחלתי לצעוד- שמעתי אותו מדבר אליי,בקולו העמוק:
\"למה בכית אתמול?\" אמר.
תגובות (0)